שופטים ע״ח: הכנה למלחמה

עוד יבוא היום, ויהיה שלום עולמי, וכולם יעבדו את אלוקים[1]. אבל היום הזה עדיין רחוק. ובינתים צריך להתכונן גם למלחמה.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

… וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם

… שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה… אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם…

יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם … לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם[2]

בתוך הפסוקים הקצרים האלו ניתן למצוא תובנות חשובות: לגבי חובתנו בעולמנו, אודות הפילוסופיה של השפה שמאפשרת לנו לומר את הבלתי אפשרי, והתחזקות עבור העולם המפחיד שבתוכו אנו חיים.

*   *   *

חובת ההשתדלות

לפני הקרב, טבעי מאד לפחד. איך אפשר להתגבר?

ובכן, יש אדם שתפקידו לשאת דברים באופן שיגיע אל הלב.

הכהן מדבר קצר. הנה המלחמה לקראתנו, אבל אל תניחו ללב להינמס. איך מתחזקים? זוכרים כי איננו לבד. ה' מלווה אותנו במלחמה. מול כלי המלחמה של התקופה – אז סוסים ומרכבות – או מספר מפחיד של לוחמי אויב – צריך לזכור כי לה' הישועה.

הנה כך: מי העלה אותנו ממצרים ועשה לנו נסים? אלוקים שגאל אותנו אז יכול לגאול אותנו בכל דור ודור.

חשוב לשים לב: אלוקים מבטיח לנו ישועה, אבל אנו עדיין צריכים להתייצב בשדה הקרב.

החיים אינם מיועדים למי שרוצה להסתגר בחדר ולהניח לעולם להתנהל בלעדיו. יש פטורים מגיוס עבור נשואים טריים ועבור מי שהצליח להגשים הישג בחייו, כמו בנית בית או נטיעת כרם. יש גם פטור מטעמים פסיכולוגיים. מי שאינו מסוגל להתגבר על פחדיו, מוטב שיישאר בבית ולא ישפיע על אחרים שיהיו כמוהו…

אבל כל השאר חייבים להישאר ולהתמודד.

מלחמות אינן מתנהלות מעצמן. מישהו צריך לקחת אחריות. ה' מבטיח סיוע והצלחה. אבל הוא אינו פוטר את עם ישראל מן הלחימה בפועל.

*   *   *

לא רק לפילוסופים

אנו רגילים לשפת התורה והתפילה, אז אולי איננו חשים בקושי הפילוסופי. הכהן אומר שאלוקים "הולך עמנו". איך אפשר לומר כזה דבר? הלא לאלוקים אין גוף ולמעשה הוא נעלה מכל אמירה. אז איך אנחנו מדברים עליו?

ובכן, זו באמת סתירה. זה פרדוקס. אבל זה המצב. אין שפה דתית שיכולה להיות נקיה מפרדוקסים.

אנו נאלצים לדבר על אלוקים בשפה אנושית, וזה בסדר, כל עוד אנו זוכרים שאלו רק ביטויים שבאים לומר את מה שהפילוסוף יתקשה מאד להסביר. את העובדה הפלאית שאלוקים, בורא עולם ומלואו, מתעניין בנו בני האדם, אוהב אותנו, שומע תפילותינו, עושה לנו נסים.

גם חכמינו השתמשו בפרדוקס והטמיעו אותו בתוך הברכות והתפילות. הברכות שלנו פונות אל אלוקים בלשון "אתה" – "ברוך אתה ה' אלוקינו" – האלוקים שלנו – וממשיכות בלשון נסתר, למשל: "מלך העולם שהכל נהיה בדברו". מתחילים בפניה אל אלוקים ששוכן איתנו בעולמנו (אימננטי בלעז) ובה במידה גם נשגב ובלתי נתפס, (טרנסצנדנטי בלעז)[3].

הכהן לפני המלחמה אינו עוסק בפילוסופיה. הוא צריך לחזק את העם. ולכן הוא משתמש בשפה אנושית עם כל מיגבלותיה. וזה בסדר. זו האמת.

*   *   *

בתוך מלחמת הקיום

מלחמה היא אירוע נדיר. אבל אפשר לומר כי כל החיים שלנו הם, מבחינה מסויימת, שדה קרב. האם יש מי שאין לו מטלות קשות ופחדים פנימיים? איך מחזיקים מעמד?

מחזקים את עצמנו.

לפני המלחמה עומד הכהן ומדבר. בחיי היום יום, כל אחד מאיתנו צריך להיות הכהן של עצמו.

איך נחזק את עצמנו? הכהן מזכיר את יציאת מצרים. ההיסטוריה שפרושה מאחורינו כוללת הרבה יותר. האם יש עוד עם ששב לארצו אחרי אלפיים שנה מן הגלויות?

וזה נכון גם בחיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו. אם מסתכלים, אפשר לזהות אותם רגעים של השגחה פרטית. אלו הם הזכרונות שמחזקים אותנו ברגעים הקשים שלנו.

לכן כדאי לכל אחד שינהל לעצמו כעין פנקס קטן שבו יכתוב לעצמו את הנסים ואת פלאי ההשגחה שחווה בחייו[4]. זה לא רק מאפשר לנו להודות על הנסים. זה גם מחזק אותנו בזמנים של איום ופחד.

זה יכול לקרות לכל אחד: יש רגעים ואפילו שעות של פחד. זה יכול לקרות לפני מלחמה וזה יכול לקרות בצמתים לא ברורים של החיים. ועדיין, נוכל להחזיק מעמד ולהצליח אם נזכיר לעצמנו את הדבר הפשוט והיסודי הזה: ה' הולך עמנו. ה' שומר עלינו ועוזר לנו להצליח.

[1] ישעיה ב, מיכה ד.

[2] דברים, פרשת שופטים פרק כ א-ד

[3] "בסתר עליון", פרדוקס וסתירה במקורות היהדות, הראל פיש, עמ' 12.

[4] הרב שמשון פינקוס בשם אחד מחסידי אשכנז.