שופטים ע״ט: האמת הפנימית

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

גלילאו גלילי, הפיזיקאי והאסטרונום, שחי לפני כ400 שנה, נחשב לאבי המדע המודרני. עמדה לרשותו טכנולוגיה חדישה: טלסקופ לצפיה בכוכבים. והוא יצר בעצמו את הכלים המתמטיים כדי לחקור את מבנה היקום. והוא היה אחד מהראשונים להבין כי כדור הארץ שלנו מקיף את השמש.

זו היתה אמת מסוכנת. בימים ההם, המדע היה כפוף לכנסיה הנוצרית. והכנסיה פירשה ביטויים מן התורה כמו "וזרח השמש" או "ובא השמש" כפשוטם – השמש נעה בשמים. גלילאו נדרש לחזור בו – או שהיה משלם בחייו על הכפירה. וזה מה שהוא עשה. אבל לפי האגדה המפורסמת, כאשר עמד מול חוקרי האינקויזיציה, והודיע בקול רם שמה שחשב קודם זו טעות, עדיין לחש לעצמו – ואחר כך אמר לחבריו – " "Eppur si muove או, בניסוח המפורסם בעברית, "ואף על פי כן – נוע תנוע".

גלילאו הפך לסמל של החכם שנאלץ להיכנע בפני אויבי האמת. אילו היה יהודי, זה לא היה קורה. אצלנו יש כללים אחרים, כפי שכתבו גדולי אומתנו, כגון הרמב"ם והרשב"א.

כל מה שהדבר מוכיח שאינו באפשר כמשמעו… אנו מפרשים אותם דרך משל[1]

אם פסוק עומד בסתירה למדע, יש לפרש אותו מחדש, בהתאם לידיעותינו. הפסוקים שהכנסיה הבינה כפשוטם מתארים את השמים מנקודת הראות האנושית. הם לא מלמדים אסטרונומיה.

ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע שלנו?

*   *   *

היחיד מול הרבים

בציטוט המפורסם ביותר שלו, מסביר רבי יוסף אלבו, מחבר "העיקרים", כלל גדול שנאמר בפרשתנו.

אי אפשר שתהיה תורת השם יתברך שלימה באופן שתספיק בכל הזמנים

לפי שהפרטים המתחדשים … רבים מאד משיכללם ספר.

על כן ניתנו למשה בסיני על פה דרכים כוללים

נרמזו בתורה בקצרה

כדי שעל ידם יוציאו החכמים שבכל דור ודור

הפרטים המתחדשים[2]

בעברית שלנו: התורה אינה יכולה לספק מענה מפורש לכל השאלות שיצוצו אי פעם. לכן ניתנו בה כללים שעל פיהם החכמים המוסמכים יכריעו מה יש לעשות בכל מצב ומצב.

וזה מה שנאמר אצלנו.

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט

וּבָאתָ אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם

וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ

לֹא תָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל[3]

אבל מה יקרה אם החכמים נחלקים בינם לבין עצמם איך להסיק את התשובה מן הכללים בתורה?

ובכן, הולכים אחרי הרוב. וגם הרב שנמצא בדעת מיעוט חייב לציית. ואם לא, הוא חייב מיתה.

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל … הַשֹּׁפֵט – וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע

חז"ל כינו אותו "זקן ממרה".

כאן אנו מגיעים אל הדילמה של גלילאו גלילי. איך יקבל החכם את דעת הרוב אם הוא בטוח שהוא צודק? כיצד יוכל לציית אם הוא יודע, לפי מיטב הכרתו ומצפונו, שכולם טועים?

*   *   *

מותר לחשוב!

בין חכמינו היו אישים שהתעקשו על דעתם. האם שמעתם על עקביא בן מהללאל? חכמים ממש ניסו לפתותו לוותר על המסורת שהוא מייצג – אבל הוא סירב. ולא, הם לא הרגו אותו ואפילו לא פגעו בו.

אמרו לו:

עקביא חזור בך … ונעשך אב בית דין לישראל

אמר להן:

 מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע[4]

איך יחזור בו מדעותיו, אם הוא יודע שהחשוב ביותר הוא ללכת אחרי האמת? הרי בעצמו אמר:

דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא[5]

רבותינו מצאו פתח כדי לאפשר לעקביא – ולכל מי שחושב אחרת – להישאר בחיים ואפילו ללמד את שיטתו – כל עוד אין הוא חולק למעשה. הם קבעו כלל לגבי זקן ממרה:

חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שלמד פטור

הורה לעשות – חייב[6]

בניגוד לכנסיה הנוצרית, חכמים הבינו שאי אפשר לדרוש מן החכם לוותר על שיקול דעתו העצמאי, ובוודאי שהתורה אינה אוסרת עלינו ללמוד ולחשוב ולהגיע למסקנות משלנו. כל מה שנדרש מאיתנו הוא לנהוג כפי שקבעו הסנהדרין הלכה למעשה. אבל המחשבה חייבת להישאר חופשית. לחשוב ולהבין, זה בדיוק מה שאלוקים תובע מן האדם!

ומי יודע, אולי אי פעם בעתיד יזכה החכם שנשאר במיעוט שדעתו תתקבל ואז יקבעו הלכה כמוהו.

ולמה מזכירין דברי היחיד?

שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו[7]

[1] שות הרשבא החדשות, שסח.

[2] ספר העיקרים, מאמר ג, פרק כג.

[3] דברים, שופטים, יז ח-יב

[4] משנה עדויות ה ו

[5] משנה אבות ג א

[6] מדרש תנאים לדברים פרק יז פסוק ח

[7] משנה עדויות א ה