שמיני ע"ז
אש משמים לבעלי תשובה
הפרשה שלנו מציינת תאריך שהוא אבן דרך היסטורית בתולדות עמנו. היום שבו עבדו הכהנים בפעם הראשונה במשכן.
אולי היום אנו כבר רגילים שאין מקדש, אולי איננו חשים בחסרונו, ואיננו מודעים למקום שהוא תפס בעם ישראל. אבל עדיין: זה יום גדול שפתח עידן. שבו הסמל לקרבה בין עם ישראל לבין אלוקינו היה עבודה יומיומית של קרבנות.
על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א ב)
איזוהי עבודה? עבודת הקרבנות.
והיום הראשון אינו כשאר ימים. יש בו תוספת מיוחדת. ולא רק לחנוכת המזבח והתחלת עבודת הכהנים ביום השמיני למילואים (שבהם עבד משה שבעה ימים). לא, יש כאן יותר מזה, כפי שנראה מייד.
***
רשימת ההוראות של משה רבנו
משה מטיל על אהרן רשימת תפקידים, ואנו נתמקד רק בחלק הראשון שלה.
(ז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד: (פרשת שמיני, פרק ט למניינם)
הקרבן הראשון של אהרן הוא חטאת, כפרה. לאחריה יבוא קרבן עולה שקרבה כל כולה כדי לציין נתינה מוחלטת.
(ב) וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת … וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְדֹוָד (שם)
מדוע עגל?
נחזק את השאלה. אם נציץ שוב בפרשת ויקרא, הראשונה בחומש שלנו, נגלה שיש כמה מיני חטאת: חטאת כהן גדול, חטאת נשיא, חטאת העם וחטאת יחיד. אף אחת מהן אינה עגל!
האם לא מתבקש להבין שהחטאת של העגל נועדה לכפר על חטא מסויים מאד של העם?
חטא העגל. החטא שלמעשה אהרן גרם לו ויצר אותו. עגל הזהב.
קח לך עגל – להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה: (רש"י שם)
הווה אומר: הקרבנות המיוחדים של יום העבודה הראשון בבית המקדש אינם רק לחנוך את המזבח, הם באים גם לכפרה על החטא הנורא של עם ישראל בהר סיני, חטא העגל.
***
התגלות – לבעלי תשובה
נדלג היישר לסיומו של היום הגדול והמיוחד הזה.
(כג) …וַיֵּרָא כְבוֹד יְדֹוָד אֶל כָּל הָעָם:
(כד) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְדֹוָד וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:
זה נס שסותר את הטבע המוכר לנו. זה לא נס כמו בקריעת ים סוף, שבו נשבה רוח קדים כל הלילה וייבשה את הים עבור העם, כך שהנס שם התחולל כשהוא דרך הטבע. כאן זה נס שסותר את חוקי הבריאה. הרי אין אש פורצת מעצמה.
ואכן העם חשים היטב בגודל המעמד, בייחודו. הם מריעים בשמחה ומשתחוים לפני ה' הנגלה אליהם.
ועכשו לשאלה הגדולה:
האש ירדה משמים לא עבור קרבן התמיד של הבוקר, שגם הוא קרב שם, אלא על אותם קרבנות שבאו לכפרה.
אילולא היה חטא העגל, האם היו באים הקרבנות האלו? האם היתה יורדת אש משמים?
יש הסבורים שאילו לא היה חטא העגל, לא היה צריך בכלל לספק מקדש (או משכן) וקרבנות לעם ישראל (רש"י, רמב"ם). לפי זה, אילו העם לא היה חוטא, לא היה משכן, לא היה יום ראשון, לא היתה אש מן השמים, לא היה נס מיוחד לחנוכת המזבח ולעבודת הקרבנות לדורות.
זה קצת פרדוכסלי, לא? שדווקא בעקבות כשלון עצום של העם ושל אהרן לא רק שנוספו מצוות לתורה, כלומר מצוות הקרבנות, אלא שיש גם נס שבא להראות שה' מרוצה מזה.
זה מעלה על הדעת משל מסוג שרבותינו הרבו להשתמש בו. משל האב והבן. בשני משפטים: מתי ולאיזה בן האב מראה יחס מיוחד של חיבה? לבן הטוב שתמיד מתנהג יפה, או לבן שסרח והרגיז אבל בסוף חזר בו, ביקש סליחה, והתחיל להתנהג יפה?
כל אבא יודע את התשובה.
גם כאן, ה' מאיר פנים באופן מיוחד לעם ישראל, לאחר שעם ישראל חזר בו ממעשה העגל.
וזה מסתבר מאד. החטא לא רק מנתק קשר בין האדם לבין האלוקים. הוא גם מפיל ייאוש. שהרי החוטא חושב לעצמו: גם אם אתחרט, גם אם אבקש סליחה, גם אם אתחייב לעתיד, מי אומר שה' יסלח לי? וכי ראוי אני לסליחה על מה שעשיתי?
לכן ה' מראה נס מיוחד לעם שחזר בו מן החטא. לומר לחוטא:
התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד,
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן – אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו.
אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם. (רמב"ם הלכות תשובה ז, הלכות ו, ד)