שמיני עח: בקרובי אקדש או: מנדב ואביהוא ועד עוזא

איך אפשר להבין זאת? אלוקים רחום וחנון, ופתאום הוא מעניש. ודווקא ב"יום שמחת לבו"[1] של הקב"ה, בחנוכת המשכן.

הנה הסיפור, בשני פסוקים קצרים וטעונים[2].

(א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְדֹוָד אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:

(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְדֹוָד וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְדֹוָד

מה הם כבר עשו? יוזמה עצמאית. קטורת ואש שלא לפי הכללים. ואיזה מחיר הם נדרשו לשלם!

בשעה הנוראה הזו, מצא משה רבנו את המילים הבאות עבור אחיו, שיבין למה קרה מה שקרה, שיוכל לחזור ולחיות ולתפקד לאחר האבדן:

הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד[3]

מה אומרות המילים האלו? הנה מה שנראה כפירוש הפשוט ביותר.

כשראו ישראל את א-לוהיהם שכן שמו בתוכם, ואין גדולתו ומוראו ניכר… ולא יתנהגו בשיעור הכבוד המתחייבים בו.

ויותר יש לחוש לגדולי ישראל שיחשבו בדעתם שהם קרובים אל ה', וירצו להיות ניגשים ומתקרבים, אשר על כן עשה משפט בגדול שבכולן…

ונשאר כל העם שומרים כבודו[4].

בעברית שלנו: קרבה יתרה – כפי שחשו בני ישראל, שזכו לארח את המשכן – עלולה להביא לזלזול. סכנה כזו אורבת בעיקר לבני מעלה. וזה מה שקרה לבני אהרן.

*   *   *

מעשה בבית שמש

זה קרה שוב, לאחר דורות.

רקע: העם לקח את ארון ה' למלחמה עם פלשתים, והעם ניגף והארון נלקח בשבי. אלוקים חולל ניסים לעיני הפלשתים, והם פחדו ושלחו את הארון בחזרה.

(ב) וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְדֹוָד … בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ:

(ג) וַיֹּאמְרוּ אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל… וּנְתַתֶּם לֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד …

(ו) וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם וַיְשַׁלְּחוּם

סיפור יציאת מצרים היה ידוע ומוכר, אפילו לפלשתים. הם מחזירים את הארון – וגם עורכים ניסוי.

(י) … וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת (מיניקות) וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ (כלאו) בַבָּיִת:

(יא) וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן יְדֹוָד אֶל הָעֲגָלָה …

האם יהיה נס? האם הפרות יתעלמו מעגליהן וילכו ליישוב היהודי הסמוך?

(יב) וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת .. וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ

כן. נס. הפלשתים חוזרים, משוכנעים. ובמחנה ישראל – שמחה גדולה.

(יג) וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים … וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת:

הם ממהרים להקריב קרבנות תודה.

(יד) … וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה…

מה שהתחיל יפה נגמר עצוב מאד.

(יט) וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְדֹוָד … שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ …מַכָּה גְדוֹלָה[5]

שימו לב להבדל בין הראיה הראשונה לשניה. הראשונה גילתה את בוא הארון. השניה היתה סקרנות וחוצפה. ועל זה נענשו.

עבודת ה' מחייבת שילוב של קרבה ויראה. כמו שנהג משה בהתגלות הראשונה שלו.

(ד) וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱ-לֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:

(ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם …

(ו) … וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹהִים[6]

*   *   *

מעשה עוזא

שנים רבות נח הארון בבית שמש. דוד המלך הביאו לירושלים, שם יוקם המקדש[7].

(ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה … וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים

(ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְדֹוָד … בְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים:

שמחה רבה היתה שם! ואז…

(ו) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר

(ז) … וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱ-לֹהִים עַל הַשַּׁל (הטעות) וַיָּמָת …

עוזא רק ביקש להגן על הארון מפני נפילה. נגע בארון – ומת.

קשה לנו להשלים עם זה, אבל גם על טעות משלמים ביוקר כאשר זו הדרך היחידה למנוע זלזול בקודש.

[1] שיר השירים ג א. משנה תענית ד ח.

[2] ויקרא, שמיני, פרק י

[3] פסוק ג שם.

[4] אור החיים, שם.

[5] שמואל א פרק ו

[6] שמות, פרק ג

[7] שמואל ב פרק ו