תזריע מצורע עח: על מה נגעים באים?
האם יש ייסורים בלא חטא? האם מחלה היא עונש או אירוע טבעי, כגון תוצאה של אי זהירות? או – גם וגם?
פרשתנו עוסקת בצרעת, אך בשום מקום בה לא נאמר שזה עונש על עבירה. הדינים מתבארים כהנחיות רפואיות בדומה לזמננו. החל בבדיקת הנגע כדי לוודא שזו אכן צרעת, ועד להסגר מחוץ למחנה שמוטל על המצורע. האם אין זה בידוד רפואי?
המסקנה המפתיעה: אם צריך לשמור מרחק מהמצורע, כי אחרים עלולים להידבק ממנו, זה אומר שמחלה היא תוצאה של אי זהירות, לא עבירה.
הכלל המתבקש: לפי פרשתנו מחלה נובעת מסיבות טבעיות ויש להתייחס אליה בהתאם.
גם רבותינו סברו שיש מחלות שהן תוצאה של אי זהירות. זאת ניתן ללמוד מן העצות הרפואיות שבתלמוד. אמנם, כפי שכתבו הגאונים, אי אפשר לסמוך על העצות האלו, שנלקחו מן הפולקלור העממי. אך אם חז"ל טרחו לצרף למסורת עצות ממה יש להיזהר כדי לא להידבק במחלה – ולא רק מאלו עבירות יש להיזהר – זה אומר שחכמינו הבינו שיש מחלות המגיעות מסיבות טבעיות, לא כעונש.
הנה דוגמא אחת מרבות.
האוכל בשר שור שמן בלפת בלילי ארבע עשר, או בלילי חמשה עשר, וישן ללבנה, אפילו בתקופת תמוז, דמו בראשו. – מאי טעמא? דקריר מיניה וחליש[1]
מי שאכל בשר שמן וישן מחוץ לבית באמצע החודש, אפילו בשיא הקיץ, הקור עלול להחלותו ואפילו להמיתו!
***
מחלות שהן עונש
יש מחלות "טבעיות" – ויש שהן עונש. שכר ועונש בעולם הזה מובטחים לנו בקריאת שמע שאנו קוראים פעמיים ביום. ויש דוגמאות של צרעת כעונש גם בתנ"ך.
מרים אחות משה –
- וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח…
(ט) וַיִּחַר אַף יְדֹוָד…
(י) וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג[2]
והמלך עוזיה –
טז) גָּבַהּ לִבּוֹ… וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְדֹוָד לְהַקְטִיר …
(יז) וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים …
(יח) … וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַידֹוָד כִּי לַכֹּהֲנִים
(יט) וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ … וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ[3]
לפעמים באותו סיפור עצמו הצרעת היא מקרה טבעי אצל האחד ועונש אצל האחר.
בימי הנביא אלישע, נעמן גיבור החיל הארמי חולה בצרעת. לאשתו משרתת, נערה קטנה מישראל שנפלה בשבי. הנערה ממליצה לפנות לנביא. אלישע שולח את נעמן לטבול בירדן – והוא מתרפא, לתדהמתו. זה קידוש השם: נעמן מקבל על עצמו להתרחק מעבודה זרה. השר חוזר כדי לחלק מתנות – שאלישע מסרב לקבל. משרתו של אלישע, גיחזי, מתפתה לקחת – ומתקלל בצרעת, הוא וזרעו[4]. לצערנו לא ידוע לנו מה עלה בגורלה של הנערה היהודיה הקטנה, ואנו רק יכולים לקוות שנעמן אסיר התודה שיחרר אותה.
ועל כל פנים למדנו כי הצרעת יכולה להיות עונש, שאפילו הנביא יכול לחלוק לעבריין, והיא יכולה להיות אירוע טבעי, כמו אצל שר הצבא הנוכרי.
* * *
להיזהר מעבירות, לשמור על הבריאות
גם כאשר היא עונש, חז"ל, על סמך המקורות שראינו, הציעו לצרעת מגוון סיבות[5].
- נגעים באים על לשון הרע – לפי הפירוש שמרים אמרה לשון הרע על משה
- נגעים באים על המלבין את פני חבירו – יתכן שזה מה קרה אצל מרים, שהטיחה דברים בפני משה. ואם לא, אז הדברים נלמדים, לפי הדרשן שם, ממידת קל וחומר: אם האומר מאחורי גבו נענש כל שכן אם העיר לו בפניו.
- גם על גסות הרוח נגעים באים – שכן מצינו בעוזיה, כמובא לעיל.
ברור שכל בעל ייסורים צריך לעשות תשובה או לחפש מה לתקן אם לא ידוע לו. אבל יתכן שהכשלון שהביא עליו את המחלה היה פשוט חוסר זהירות בשמירת הבריאות. כן, גם לשמור על הבריאות זו מצוה.
[1] מסכת כלה רבתי א כא. וראה שם בכל הפרק. או בפרוייקט השו"ת לפי החיפוש "דמו בראשו".
[2] במדבר בהעלותך יב.
[3] דברי הימים ב פרק כו. גרסה מצונזרת, ללא החטא, מופיעה במקבילה במלכים ב פרק טו פסוק (ה), אך רמז נותר לנו: וַיְנַגַּע יְדֹוָד אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ. זו לא תופעה טבעית. זה עונש. אולי על אי הסרת הבמות הנזכרות בפסוק הקודם, ואולי זו הסתרה מכוונת של חטאו.
[4] מלכים ב פרק ה
[5] ספרא מצורע פרשה ה – מדרש הלכה לפרשתנו.