ואתחנן ע"ז
שבת מנוחה
אמנם חלפו מאז כ-3000 שנה, אבל המאורע הזה ממשיך ללוות אותנו. קול אלוקים דיבר אלינו, עם ישראל, מתוך האש של מעמד הר סיני.
(לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה… (דברים, ואתחנן, פרק ד)
פעמיים אנו יכולים לקרוא את סיפור האירוע הזה. פעם אחת כדיווח מקוון, בשעת ההתגלות, בספר "שמות". ואצלנו הסיפור מסופר מחדש, בפי משה, לדור החדש. חלקם היו, אולי, ילדים קטנים בזמן מתן תורה, ולא יכלו להבין את מה שהיה שם. השאר נולדו אחר כך. עבורם, כמו עבורנו, מה שהם שומעים ממשה הוא סיפור אודות מה שהיה, תיאור של חויה ולא זכרון של החויה עצמה.
אם משוים בין הנוסחאות, מגלים הבדלים. הבולט שבהם הוא במצוות השבת. (אמנם הדברים מצוטטים בטבלה, אבל באמת אין צורך לעיין בה כדי לקרוא הלאה. הודגשו רק ההבדלים שנידונים לקמן).
| הדברות, נוסח שמות פרק כ' | הדברות, נוסח דברים פרק ה | |
| 1 | ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: | (יב) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ |
| 2 | כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ: | |
| 3 | (ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ | (יג) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: |
| 4 | (י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַידֹוָד אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: | (יד) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַידֹוָד אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ |
| 5 | לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: | |
| 6 | (יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְדֹוָד אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי | טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה |
| 7 | עַל כֵּן בֵּרַךְ יְדֹוָד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: | עַל כֵּן צִוְּךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת |
***
בין שבת בראשית לשבת מנוחה
בשורה 6 מופיע הטעם של מצות שבת, וזה גם ההבדל הבולט ביותר בין הנוסחאות של שמות ודברים.
לפי הנוסחה המקורית, שנאמרה לעם ישראל במעמד סיני, השבת ניתנה כדי שנזכור שה' ברא את העולם בששה ימים, כפי שמסופר לנו באריכות ובפרוטרוט בתחילת ספר בראשית.
לעומת זאת, כאשר משה רבנו מספר על ההתגלות, הוא משמיט את הנימוק המטפיזי, שה' ברא את העולם, ומזכיר נימוק שונה לגמרי: כדי שנזכור איך היינו עבדים ואיך ה' גאל אותנו.
קודם כל, אין כאן סתירה. תהיה זו טעות להניח שמשה רבנו התכוון לצטט מילה במילה את הנאמר במעמד הר סיני. (נכון שהתרגלנו לחשוב כך ולכן אנו נעצרים ותמהים). התיאור של האירוע, למעוניינים בכך, כבר מופיע בדייקנות בספר התורה שמשה רבנו כתב עבור עם ישראל. כאן נאמרים הדברים מחדש, בעל פה ולא מן הכתב, באזני הדור שעומד להיכנס לארץ.
לכל ניסוח יש מסר נפרד.
לפי הנימוק במעמד הר סיני יש כאן עקרון פילוסופי, תיאולוגי, מטפיזי. העולם הוא נברא. זה אומר שה' הוא בעליו של העולם, והעולם כפוף לו, ואילו האלוקים אינו כפוף לשום דבר – בניגוד לאמונות האליליות בכל התרבויות, שבהן גם האלילים כפופים לאופי הפסיכולוגי שלהם (הדומה למידותיו הרעות של האדם) או לגורל.
השבת היא עדות חיה לאמונה בסיסית זו, מפני שבה אנו, עם ישראל, מציינים את העובדה שהעולם נברא על ידי כך שאנו נמנעים מכל עשיה שיש בה בריאה ויצירה חדשה. לכן אסור אפילו להצית גפרור בשבת, למרות שאין בכך שום טרחה, מפני שהאש שתיוולד מן ההצתה היא דבר חדש. יצירה חדשה. וכן בכל מלאכות השבת[1].
על זה לא היה צריך לחזור כעת. כל זה כבר היה ידוע יפה לעם ישראל ונקלט אצלו במשך אותן 40 שנה שהלכו במדבר וראו יום יום איך שומרים שבת. לכן משה מנצל את ההזדמנות כדי להעביר מסר נוסף. לא לקח מטפיזי אלא לקח היסטורי ומוסרי.
הלקח ההיסטורי: כאן התחלנו. עם ישראל נולד בשעת יציאת מצרים. אוסף של עבדים יצא לחופשי וה' בחר בו לעם סגולה.
הלקח המוסרי: גם אם יש לך עבד ושפחה, או משרת גר, עליך לאפשר לכולם לנוח.
וכפי שנאמר בשורה 5, לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ
יש כאן חיזוק של זכרון הגאולה ממצרים ויותר מכך, יש כאן טעם סוציאלי, למען ינוחו הכל, כולל העלובים והעניים ביותר[2].
גם לפי הנוסח הזה אסור להדליק גפרור בשבת. אבל כאן זה בגלל שאדם חשוב לא יתאמץ להדליק גפרור אלא יקרא למשרת שידליק לו את האש. וזה אסור, כי גם המשרת צריך לנוח בשבת ולא רק האדון.
עד כאן לגבי חלק מהמקורות הכתובים של איסורי שבת[3], שמתוכם עיצבו חכמינו את הרשימה של 39 אבות מלאכות.
אמנם את הרעיונות שהובאו כאן נוכל לבטא בכל פעם שאנו אומרים את הקידוש של שבת. שלוש זכירות יש כאן: זכר למעשה בראשית, זכרון היותנו לעם, וגם המצוה לאהוב את הגר ולרחם על החלש והעני.
[1] וכבר העירו על כך פרשנים ראשונים ואחרונים.
[2] אכן טעה פרופסור ישעיהו לייבוביץ שטען שלא ירדה שכינה בהר סיני לתת יום מנוחה סוציאלי. דווקא כן! וזה נאמר במפורש בפרשתנו.
[3] ויש הגדרות נוספות של איסור שבת! להרחבה כדאי לעיין במאמרו של הרב יהודה ברנדס, "המצווה – בין מקרא להלכה, שורשים מקראיים לגדרי איסור מלאכה בשבת", ב"מסע אל ההלכה", בסדרת "יהדות כאן ועכשו". ויש להוסיף על דבריו, ואם יזכני ה' אני מתכנן חיבור רב היקף בנושאים אלו.
————————————————————–
[1] וכבר העירו על כך פרשנים ראשונים ואחרונים.
[1] אכן טעה פרופסור ישעיהו לייבוביץ שטען שלא ירדה שכינה בהר סיני לתת יום מנוחה סוציאלי. דווקא כן! וזה נאמר במפורש בפרשתנו.
[1] ויש הגדרות נוספות של איסור שבת! להרחבה כדאי לעיין במאמרו של הרב יהודה ברנדס, "המצווה – בין מקרא להלכה, שורשים מקראיים לגדרי איסור מלאכה בשבת", ב"מסע אל ההלכה", בסדרת "יהדות כאן ועכשו". ויש להוסיף על דבריו, ואם יזכני ה' אני מתכנן חיבור רב היקף בנושאים אלו.