שופטים ע"ז

ועשית ככל אשר יורוך עד היכן?

נדמיין לעצמנו כי בוקר אחד במדבר, נפגשים שני שכנים שיצאו לחפש מן. שניהם הבחינו באותה ערימה ורצו אליה, ושניהם אחזו בה ביחד, או כמעט ביחד. ואז נולד ויכוח: של מי המן? מי זכה בו ראשון? ושמא יש לחלק ביניהם, מחצה על מחצה?

מה עושים כדי למנוע ריב? הולכים כמובן אל השופט, שיפסוק דין צדק. אבל מה קורה אם השופט עצמו אינו יודע את התשובה?

"איני יודע" זו תשובה מכובדת, במדע ובהלכה[1]. הנה, הנביא חגי נשלח לשאול שאלה מורכבת בדינ טהרות את הכהנים, אבל הם הצליחו למצוא תשובה[2].

לצערנו, לא לכל שאלה יש תשובה. לפחות לא תשובה ידועה מראש. אפילו בהלכה. אמנם קיבלנו ממשה רבנו את התורה שבעל פה, אבל שום מסורת, רחבה ככל שתהיה, אינה יכולה להכיל תשובה לכל השאלות האפשריות.

אז מה עושים? התשובה בפרשתנו.

(ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט – בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ …

(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט …

(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ …

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: (דברים, פרשת שופטים)

הנה הכלל המפורסם, המצוטט רבות, והוא כולל רק ארבע מילים: ועשית ככל אשר יורוך.

שימו לב: הכלל הזה אינו מתייחס לכל תחומי החיים, אלא רק לשאלות הלכתיות, וגם שם רק לשאלות שהתשובה עליהן אינה ידועה מקודם.

זה לא רק מנגנון תיאורטי. ידוע לנו על מינוי של שופטים אחראים שנעשה בידי יהושפט מלך יהודה במסגרת מבצע התחזקות שיזם (דברי הימים ב יט). לימים, חז"ל תיארו את התנהלותו של המוסד האחראי ואף כינו אותו בשם יווני, סנהדרין.

עכשו נעיין בפסוק, ברשימת הנושאים לדוגמא, שבהם יכולה להופיע שאלה חדשה.

בין דם לדם – דיני נפשות (או דיני נידה). לדוגמא: מי שזרק אבן על קבוצת אנשים והרג אחד מהם, האם יתחייב מיתה?[3]

בין דין לדין – האם מדובר כאן במה שנקרא אצלנו "איסור והיתר"? לדוגמא: מה דין סיר בשרי שנפלה לתוכו טיפת חלב?

בין נגע לנגע – טהרות. דוגמא: האם בהרת בצבע כזה נקראת "צרעת"?

דברי ריבות בשעריך – דיני ממונות ומחלוקות בין אדם לחברו. שנים אוחזים בטלית, או בערימת המן…

רגע, האם לא דילגנו על משהו? מה קורה כאשר יש שאלה בדיני שבת?

דוגמא: נניח שיש שני בתי אב, ובשניהם שואלת הנערה את פי אביה אם מותר לה לעשות צמה בשבת. אחד מהם סבור שזה אסור (כי זה כמו בנין בגוף האדם) ואחד מהם סבור שזה מותר (כי מה שייך בנין באדם). מי מהם צודק?[4]

אנו יודעים שיש שאלות בדיני שבת שהופנו אל חכמים. שמאי הזקן היה דורש שמותר להילחם גם בשבת (תוספתא עירובין ג ז). אבל יתכן גם ששאלות פרטיות נשארו בחוג המשפחה. כל אב פירש את האיסור "לא תעשה כל מלאכה" כפי הבנתו, ומי שהתיר התיר ומי שאסר אסר. ויש כאן מעין פרוטו פלורליזם (גישה שיש יותר מתשובה אחת).

אם יש ממש בגישה הזו, יתכן שהיא גם שיטתו של רבי אליעזר. אותו החכם הגדול, שלא היה נוהג לענות על שאלות שלא שמע מפי רבו.

מעשה ברבי אליעזר ששבת … בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי …

הגיע חמה לסוכה.

אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין?

אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט.

הגיע חמה לחצי הסוכה,

…

הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר,

נטל יוחנן סדין ופירש עליה.

הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא. (סוכה כז ב)

גם היום אנו יכולים לחוש במצוקתו של יוחנן, התלמיד הנאמן והמתוסכל. מדוע לא ענה לו רבי אליעזר? הלא כדי להצילו מן השמש הוא שואל!

לפי מה שהצעתי כאן, ר"א לא התכוון לענות כי ציפה שיוחנן יכריע בעצמו מה מותר ומה אסור. רבי אליעזר גם רמז על כך[5] בהתחמקות שלו מתשובה מפורשת, כאשר אמר שכל שבט העמיד שופט. זה היה רמז: היה אתה השופט בשאלה הזו!

אם התלמיד הוא המחליט, מדוע יצא רבי אליעזר מהסוכה? ובכן, לפי ההסבר שהצעתי אין נכון ולא נכון בדיני אורח חיים. יש לכל אחד את הבנתו ושיטתו. התלמיד סבור שזה מותר (אולי לכבוד הרב) אז הוא מתיר. רבי אליעזר סבור שזה אסור, ולכן הוא יוצא מהסוכה. אבל אין הוא מוחה בתלמיד כי זו לא טעות. זו ההבנה הפרטית שלו, וזה מה שה' רוצה ממנו.

[1] ראו ב"ב כב א על אי ידיעתו של של רב דימי, וכן מנחות סט א על חקירתו של רמי בר חמא, ושוב ב"ב שם בתוס' ד"ה פיל. רבנו תם מוסיף שאין די לומר "איני יודע" אלא צריך לבאר את הראיות והדחיות. ויבואר במקום אחר בעז"ה.

[2] (יב) הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם …וְאֶל כָּל מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא:

(יג) וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא: (חגי פרק ב)

איננו חייבים להבין בדיוק על מה נסובה השאלה. גם חז"ל התקשו להבין בדיוק את טיב האירוע שעליו נשאלו הכהנים. אבל – הכהנים בפעם ההיא ידעו לענות.

[3] לתשובה, כולל מחלוקת, ראו כתובות טו א.

[4] זו אמנם מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בשבת צד ב אבל כפי שיתבאר אפשר שזו אינה מחלוקת חדשה אלא חידוש של מחלוקת על שיטה שהיתה לרבי אליעזר במסורתו.

[5] נראה שר"א ואולי חכמים בכלל לא נהגו לומר תשובה מפורשת אלא רק לרמוז עליה. ראו שמחות א י. ודרך ארץ ז ב על גישתו של ר"ע לסתם אדם שאינו חכם.

—————————————————

[1] ראו ב"ב כב א על אי ידיעתו של של רב דימי, וכן מנחות סט א על חקירתו של רמי בר חמא, ושוב ב"ב שם בתוס' ד"ה פיל. רבנו תם מוסיף שאין די לומר "איני יודע" אלא צריך לבאר את הראיות והדחיות. ויבואר במקום אחר בעז"ה.

[1] (יב) הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם …וְאֶל כָּל מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא:

(יג) וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא: (חגי פרק ב)

איננו חייבים להבין בדיוק על מה נסובה השאלה. גם חז"ל התקשו להבין בדיוק את טיב האירוע שעליו נשאלו הכהנים. אבל – הכהנים בפעם ההיא ידעו לענות.

[1] לתשובה, כולל מחלוקת, ראו כתובות טו א.

[1] זו אמנם מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בשבת צד ב אבל כפי שיתבאר אפשר שזו אינה מחלוקת חדשה אלא חידוש של מחלוקת על שיטה שהיתה לרבי אליעזר במסורתו.

[1] נראה שר"א ואולי חכמים בכלל לא נהגו לומר תשובה מפורשת אלא רק לרמוז עליה. ראו שמחות א י. ודרך ארץ ז ב על גישתו של ר"ע לסתם אדם שאינו חכם.