וזאת הברכה עז
נאום פרידה אחרון
ספר דברים הוא כולו דברי משה ערב הכניסה לארץ. הפרשה הקצרצרה שלנו מביאה את הנאום האחרון של משה.
(א) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:
נוכל לדון רק בפסוק אחד, וגם זה הרבה ולא קל. בימים ההם היה משלב (סגנון לשוני וספרותי) מיוחד עבור נבואות ושירות. מילים גבוהות, ביטויים נמלצים. כמו שאומר הבריטי, לא כוס התה שלנו.
אני מציע קריאה בשלושה רבדים. פירוש המילים, פירוש הסמלים ופירוש המסר שהסמלים באים לתת לעם ישראל באותו הדור – ואיך זה נוגע לנו היום.
נתחיל?
* * *
מהיכן בא אלוקים – ולמה
נזכור את הרקע: אנו, בני ישראל, עומדים ומקשיבים למשה, אי שם בערבות מואב, בצד המזרחי של הירדן.
אז אנו לא לבד. ה' איתנו.
(ב) וַיֹּאמַר [משה]:
יְדֹוָד מִסִּינַי בָּא
ה' הגיע אלינו מהר סיני
וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ
ה' מגלה את עצמו כמו השמש בגבורתה מכיוון הר שעיר
הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן
ה' מתגלה (גם) דרך הר פארן.
וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ
ה' בא ממקום שיש בו רבבות קדושים כלומר מלאכים. כלומר מהשמים
מִימִינוֹ אשדת[1] אֵשׁ דָּת לָמוֹ[2].:
מימין ה' להבות אש
בתירגום לעברית שלנו ובקיצור נמרץ: ה' התגלה בסיני והמחיש את השגחתו גם בשעיר ופארן. והוא ירד מהשמים כדי להתגלות לנו וללוות אותנו.
אבל זה לא הכל, לא זה לא הכל.
***
סמלים ומשמעותם
כמו תמיד, ובמיוחד בספר דברים, אנו צריכים לזכור את מטרת השיחה של משה. זו חזרה על כל התכנים של ספר דברים. ראשית: אלוקים לבדו מנהיג העולם ואין אחר. שנית: ישראל, בני יוצאי מצרים וצאצאי אברהם יצחק ויעקב, הינם העם הנבחר.
לכן הוא מזכיר דווקא את הנקודות הבאות בהיסטוריה היהודית והעולמית.
ה' מסיני בא – זו לא רק התגלות. זה מתן תורה. וזו הברית שנכרתת בינינו לבין אלוקים. (בשל הקיצור, משה אינו מזכיר לא את הבריאה וגם לא הגאולה ממצרים, זאת גם כיון שהדור הראשון להיגאל גם נענש במדבר, ולא כדאי להזכיר זאת כעת…)
מדוע שעיר ופארן נזכרים כאן? כי הם מקום מושבם של קרובי משפחה, צאצאי עשו (שעיר) וישמאעל (פארן). זו תזכורת לכך שה' מקיים את דבריו לאבותינו. יצחק ברך את עשו[3]. אברהם התפלל על ישמעאל[4].
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱ-לֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ … וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד … וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל
יש לשים לב: ההבטחות לצאצאי האבות מתקיימות, אבל הם לא דוגמא טובה ללמוד ממנה. הם לא אבו ללכת בדרך אברהם ויצחק.
אנחנו כן.
אז זה המסר של משה בפסוק שלנו: ה' התגלה בסיני, נתן את התורה, הראה כיצד הוא מקיים הבטחתו מדור לדור. ויש כאן עוד תזכורת: אל תהיו כמו עשו וישמעאל, שמרדו בברית. תישארו נאמנים.
* * *
עיבוד דברי משה בידי חבקוק
הנביא חבקוק ביקש להעביר מסר דומה לדורו, ולכן עיבד במילים שלו את הפסוק שלנו. לכן נמצא אצלו תיאור דומה אם כי לא זהה לדברי משה כאן[5].
(ג) אֱ-לוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא
חבקוק מחליף את סיני בתימן – דרום ארץ ישראל, מכיון שהר סיני היה מוכר לדור של משה אבל לא לדור של חבקוק.
וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן
פארן נזכרת, שעיר לא. האם זה בגלל שאחת הממלכות האלו שוב לא היתה קיימת ולכן אינה יכולה לשמש כסמל משמעותי כדלקמן?
…
(ד) וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ
אצלנו בפרשה ההתגלות היא אש. אצל חבקוק, גם אור. כל נביא וסגנונו.
וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה:
שימו לב לסיום המשפט. למרות ההתגלות, למרות העוצמה מטילת האימה, אין באמת לראות את ה' או אפילו את מלוא עוצמתו. האלוקים עדיין מסתתר. שם "חביון עוזו", הסתרת כוחו.
התנ"ך נזהר מאד מפני ייחוס תכונות מאנישות לאלוקים. אין לנו ברירה אלא לדבר עליו ולכן צריך סמלים כלשהם, אבל צריך תמיד לזכור שאלו סמלים, משלים, מטאפורות, ולעולם לא האמת כשהיא לעצמה.
אם חבקוק מצא לנכון להשתמש בפסוק שלנו כדי לחזק את בני דורו, גם אנו רשאים לעשות זאת. בפסוק שלנו, כמו בכל מקום בתורה, יש לקח אקטואלי[6]. מה שהיה נכון אז נכון גם היום. גם לנו מופנית הקריאה: ה' מקיים לנו את הבטחותיו. נישאר נאמנים לברית, נלמד תורה, נקיים את התורה, וה' יהיה איתנו. תמיד.
[1] יש כאן כתיב וקרי. הקרי מרמז על התורה, וזו אפשרות סבירה ומתבקשת בהתאם להמשך. אבל יש טוענים שזו לשון "אשד", של אש ולא של מים, כפי שניתן לצפות בהתגלות של אלוקים. זכר לדבר ניתן למצוא בחבקוק ג ד-ה, כדלקמן.
[2] (פרשת וזאת הברכה, דברים לג)
[3] ראו תולדות, כז לט-מ.
[4] (פרשת לך לך, בראשית יז)
[5] (חבקוק פרק ג)
[6] וגם צאצאי ישמעאל עדיין כאן…