בהעלותך ע״ט: שיעור בתפילה מאת משה רבנו

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

הסיפור הבא מתחיל בחוצפה ונגמר בתפילה[1].

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח

וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְקֹוָק?

הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר

מרים ואהרן מרשים לעצמם יותר מדי. מרים אומרת, לפי הפשט הפשוט של המילים: לקחת אשה שחורה, וכי רק אתה נביא? גם אנחנו. – ואהרן שותק ומביע הסכמה.

על החוצפה מגיע עונש מיידי. אלוקים התגלה, נזף בהם – והפך את מרים למצורעת.

עכשו אהרן מתחנן:

בִּי אֲדֹנִי

אַל נָא תָשֵׁת [תניח, תפיל] עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ [עשינו שטות] וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ

אַל נָא תְהִי [מרים] כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ – וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ

מרים אינה מעיזה בכלל לפצות פה. רק אהרן איש השלום לוקח על עצמו לפייס את משה. הוא קורא לו "אדוני", מודה שנהגו באוולת. שחטאו. והוא מבקש רחמים באמצעות ביטוי חי:. למה שמרים תהיה מת חי שאבריו נושרים מחמת הצרעת?

ומשה – מייד מתרצה. וזה למעשה שיעור בפני עצמו. צריך לדעת להתפייס כאשר מבקשים סליחה!

אבל כאן נתבונן בשיעור המרכזי שמגיע מייד. איך מתפללים?

*   *   *

הלכות תפילה

איך מתפללים? הנה הדוגמא האישית של משה רבנו.

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר: אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהּ

והנה, היא מבריאה מייד.

כאן יש לנו שיעור בנושא שחשוב לכל אחד מאיתנו.

לכולנו יש על מה להתפלל, וכל אדם וצרכיו, וכל אדם וזעקתו אשר בליבו. כולנו רוצים להתפלל וחשים שאם רק נדע איך לעשות זאת, התפילה תתקבל .

שמתם לב? זו תפילה קצרה מאד. חמש מילים, ארבע מהן בנות שתי אותיות, וכולן בנות הברה אחת (גם רְפָא זו הברה אחת כי הריש מנוקדת בשווא נע).

וכבר חכמינו ידעו זאת.

מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה [התפלל כשליח ציבור] בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדאי.

אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה.

אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו?[2]

התלמידים מתפלאים אבל גם רבי אליעזר מקצר בתשובתו. נשלים את החסר לפי מה שאמר בפעם אחרת. כל העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים[3]. לא האורך קובע אלא הכוונה. תפילה צריכה להיות מעומק הלב, ואז יש לה סיכוי להתקבל.

(ואדרבה, בתפילה ארוכה קשה יותר לכוון כי קשה לשמור על ריכוז ממושך)

והנה עוד לקח מפתיע[4].

כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו

שמתם לב? גם משה אינו מזכיר את שמה של מרים. (אין כאן איזכור של "מרים בת יוכבד לרפואה שלמה").

האם זה מפתיע? יתכן. אבל ככה זה. לתפילה מהלב יש שפה משלה, אבל אין לה נוסחאות קבועות מראש וכללים שצריך להקפיד עליהם ומילים קדושות שצריך לבטא. אין פטנטים וקיצורי דרך או כוונות נסתרות. לא ככה זה עובד. להפך, כל המחפש לעצמו ניסוחים ייחודיים מחליף את כוונת הלב בתחליפים חיצוניים. לא זו הדרך.

פשוט לדבר, ולדבר בפשטות.

אם זה מעומק הלב, אפשר שהתפילה תתקבל. זה רק "אפשר" כי לא אנו מחליטים אלא ריבונו של עולם, אבל זה הטוב ביותר שביכולתנו לעשות.

שמא תשאלו: אז מדוע אנו מאריכים כל כך בתפילותינו האחרות? התשובה פשוטה. קשה לנו לכוון, ולכן אנו חוזרים עוד פעם ועוד פעם, בתקוה שפעם אחת נצליח להתפלל בתחנונים ולא בתפילת קבע.

לכן יש לנו כה הרבה תפילות ובקשות ופיוטים בסידורים שלנו. אבל התפילה האמיתית והרצויה אינה זקוקה ליותר מכמה מילים, מפני שהעיקר הוא שהיא תבוא מהלב.

והנה עוד דוגמא של תפילה קצרצרה, שמלמדת אותנו עוד עקרון חשוב: מבקשים רק מאלוקים ולא מבשר ודם. נביא את המעשה בעברית.

חנן הנחבא, כאשר היה זקוק העולם לגשם, חכמים היו שולחים ילדים שיתפסו בשולי גלימתו ויאמרו לו:

אבא, אבא, תן לנו גשם.

אמר חנן לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, עשה בשביל אלו שאין מבדילים בין אבא שנותן גשם לבין אבא בשר ודם, שלא.

חנן למד ממשה רבנו. קצר, לעניין, מהלב.

וזה שיעור לכולנו.

[1] במדבר בהעלותך יב א-ב, יא-יג

[2] בבלי ברכות לד א

[3] משנה ברכות ד ד

[4] רבי יעקב בשם רב חסדא שם.