זו הפסיכולוגיה, חברים. כל תקופה של מאמץ שמובילה להצלחה מובילה בהכרח לרגיעה, לרצון לפרוק את המתח. וכאן הסכנה: האם מי שמרשה לעצמו לנוח – שוב, כשלעצמו ענין טבעי ונורמטיבי – לא עלול להסיר גדרות, לוותר על עקרונות? ומכאן המסלול מוביל לפריקת עול, למרד, לבעיטה במי שעזר לו? זה התהליך שמשה רבנו מתאר, בשלוש מילים, בפרשתנו.…

הפרשה שלנו אינה נעימה לקריאה. משה רבנו מזהיר אותנו מפני עבירות חמורות ומפני עונשים כבדים. קהל היעד שלו אינו רק הדור שעומד להיכנס לארץ – אלא הדורות הבאים, עד אלינו. ומה משפט המפתח שיעזור לנו להיות ראויים לברית עם אלוקים? שבת שלום *   *   * הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>> *   *   * הפרשה הזו…

שלום וברכה משה רבנו מתחיל את השירה שלו בקריאה אל השמים ואל הארץ. זה ביטוי מליצי יפה, אבל זו אך ורק מליצה. השמים והארץ אינם שומעים ובוודאי שאינם עונים. הביטוי הזה חוזר בסיפור עצוב מאד בתלמוד, על נסיונו של חוטא גדול לחזור בתשובה, ונסיונו לגייס לעזרתו כוחות טבעיים ועל טבעיים. וזה, כלומר מה שלא לקח…