חוקת ע״ט: בין משה לדוד

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

בפרשתנו מתחיל החלק השלישי והאחרון של התורה, השנה האחרונה של עם ישראל במדבר. הדור הקודם מת. האם הבנים, שנבחרו להיכנס לארץ המובטחת, למדו לקח?

כפי שקל לנחש, גם הסיפור הזה לא נגמר טוב[1].

אין מים – והם רבים עם אלו שרק רוצים לעזור להם. וכך הם אומרים:

וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק

וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְקֹוָק אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת …

וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת

בני ישראל הפנימו את התקוה להגיע לארץ  המובטחת, ארץ תאנה וגפן ורימון, אבל הם חוזרים על הטענות ששמעו מהוריהם. כן, הורים נותנים דוגמא לילדים, וזו לא תמיד דוגמא חיובית.

ואיך מגיבים המנהיגים, משה ואהרן? – הם נסוגים כדי להתפלל, למקום הבטוח היחיד, אל אהל מועד.

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם

ואז אלוקים מתגלה אליהם ושולח אותם לבצע את הנס של הוצאת המים. סוף טוב הכל טוב? ממש לא!

אלוקים מתגלה שוב למשה כדי לומר לו שהוא ואהרן לא היו בסדר.

יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם

אז לא רק דור המרגלים לא ייכנסו לארץ. גם משה ואהרן לא..

*   *   *

תעלומה

אלוקים הסביר למשה בדיוק איפה היתה הבעיה. לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

למרבה הצער, זה עדיין לא מספיק ברור. אתם מוזמנים לקרוא שוב את הסיפור, קצת יותר מעשרה פסוקים בסך הכל, ולנסות לפענח: מה היה החטא של משה ואהרן? אם לא מצאתם תשובה חד משמעית, זה בסדר. גם מפרשי התורה לדורותיהם העלו השערות שונות והמחלוקת נמשכת עד היום הזה.

יש מפרשים שמשה כעס ונכשל, שהרי דיבר בלשון קשה,  שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (=המורדים).

יש מפרשים שמשה היה אמור לדבר אל הסלע שיתן מים והוא חבט בו במטה. זה עדיין נס, אבל פחות מרשים.

והנה ההצעה שלנו: הבעיה התחילה עוד קודם.

ניזכר: מה עשו משה ואהרן כאשר העם הסתערו עליהם בטענות: איפה המים, עדיף היה להישאר במצרים, כולנו מתים… הם ברחו.

רפו ידיו של המנהיג הדגול. לאן נעלם משה שהרג מצרי כדי להציל מידיו יהודי, שנלחם למען זכותן של בנות יתרו למים במדבר? מנהיג לא אמור לברוח.

אולי הטעות של משה היתה שהוא חשב שהדור החדש של בני ישראל יהיו טובים מאבותיהם, אולי הוא האמין שאלו שהתחנכו על סיפור המרגלים וראו את אבותיהם מתים במדבר ילמדו לקח. הוא טעה. האופי האנושי לעולם אינו משתנה. היה עליו לדעת זאת – ולהיות מוכן.

והוא לא הצליח.

*   *   *

להתחזק

מעניין להשוות את מה שהיה כאן לסיפור דוד בצקלג[2]. זה אחד הסיפורים המרתקים בתנ"ך ואני ממליץ לעיין בו אבל כאן אביא את הנקודות העיקריות.

דוד גורש בידי שאול והוא מוצא מחסה אצל הפלשתים. ערב הקרב המכריע, שבו ייהרג שאול. הפלשתים אינם מאפשרים לדוד להיות בשדה הקרב – אחרת ההיסטוריה היתה שונה. כשדוד וצבאו שבים אל מקומם, אל צקלג, מגלים שעמלקים פשטו על העיר. כעת היא הרוסה וריקה. כולם עבדים – או מתים. וגם משפחתו של דוד בין השבויים או המתים.

עם המכה הטריה ועם רגשות אשמה (לא מוצדקים אבל מובנים) לגבי העדרו מן המלחמה, התוצאה מתבקשת.

וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין  בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת

וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ

מסתבר שזה היה הרגע הקשה ביותר בחיי דוד. המנהיג שמעולם לא נשבר, כעת אינו מסוגל לתפקד. הוא רק בוכה – בוכה עד שנגמר לו הבכי. זה דוד? אין זה מפתיע שאנשיו מוכנים עכשו להרגו.

איך נחלץ דוד?

התשובה בארבע מילים:

וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיקֹוָק אֱ-לֹהָיו

דוד אסף כוח מתוך אמונתו.

ואחר כך הוא כבר אירגן את העם להילחם בעמלק ולהציל את כולם, וכך היה.

גם דוד נשבר, אבל בניגוד למשה הוא חיזק את עצמו. מי שאינו מוצא בתוך עצמו את הכוחות להנהיג אחרים, אינו ראוי להנהגה!

המסקנה נוגעת לכולנו, כי כל אחד הוא המנהיג של חייו שלו. כאשר יש משבר, אלוקים לא יתגלה אלינו במישרין כדי לפתור את הבעיה. לא יעזור לברוח כמו משה ולחכות להתגלות. עלינו לנהוג כמו דוד, לגייס בתוך עצמנו את הכוחות שאלוקים מעניק לנו כדי להתחזק ולהתמודד – ולהצליח.

[1] במדבר חוקת א-יג

[2] שמואל א ל