כי תצא ע״ט: תן לי את זה בכתב

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

התורה הביאה לעולם את רעיון השויון: כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, יש להגן על החלש מפני החזק, להעניק את מנוחת השבת גם לגר ולעבד.

בפרשתנו נלמד על ההגנה שניתנת לאשה הנשואה מפני שרירות ליבו של הגבר.

בעולם שהתורה מבקשת לעצב ולחנך יש אי שויון. האשה כפופה לגבר. הוא שמחליט אם לגרש את אשתו – ולפעמים גירושין הם הרע המינימלי – אבל בדרך לשם התורה מעצבת את הגירושין באופן שמגן על האשה משרירות ליבו הרגעית של הבעל ככל שזה אפשרי.

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ

וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר

וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת

וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ[1]

כדי לגרש צריך סֵפֶר כְּרִיתֻת. כלומר – מסמך כתוב של ניתוק הקשר.

וזו תופעה יחידה במינה, ראשונה בהיסטוריה.

*   *   *

גירושין קלים

קל מאד לגרש אשה בחוקי המזרח הקדום.

כי יאמר איש לאשתו: את לא אשתי, חצי מנה כסף ישקול[2].

אך אבוי לה לאשה שתנסה להיפרד מבעלה באופן דומה.

כי תשנא אשה את בעלה ותאמר: אתה לא בעלי, ישליכו אותה לתוך הנהר.

בדיני אשור התיכונה אין אפילו חובה לפצות את האשה.

כי יבקש איש לשלח את אשתו, אם יש את לבבו – ונתן לה דבר מה. ואם אין את לבבו – דבר לא יתן לה, ריקם תצא[3]

ואצל הערבים קל הרבה יותר לגרש. כל מה שצריך הבעל לעשות הוא לומר לאשתו: לכי לך, ולחזור על זה שלוש פעמים.

מדוע החזרה המשולשת? מתבקש לשער כי היא נועדה למנוע את פירוק הבית בשל התפרצות זעם רגעית של הבעל. כיון שעליו לומר את הנוסחה שלוש פעמים, יש לו הזדמנות להקשיב לעצמו ולהתחרט.

*   *   *

תחשוב פעמיים

על הרקע הזה מובנת הדרישה של התורה לגרש את האשה דווקא בכתב. זה מחייב את הבעל להשיג חומרי כתיבה וכלי כתיבה ולפעמים גם מי שיודע קרוא וכתוב, שיכין עבורו את המסמך. כל זה לוקח זמן, ומחייב אותו לצאת מהבית. כל זה מעניק לו הזדמנות להרגע, לחשוב שוב, להיזכר בדברים הטובים שיש ביניהם.

את העקרון הזה אנו פוגשים בתקנת חכמים עבור כהן שרוצה לגרש את אשתו. מי שאינו כהן יכול לגרש אבל גם להחזיר את גרושתו. אולם כהן אסור בגרושה, כולל גרושתו שלו. אצלו גירושין זה צעד בלתי הפיך.

לכן תיקנו חכמים שהמסמך יעוצב בצורה קשה מאד לכתיבה. קוראים לו "גט מקושר" ושמו מעיד עליו. יש למעשה מחלוקת בין מפרשי המשנה כיצד זה נעשה, אבל המשותף לכולם הוא שמקפלים את השטר כמה קיפולים עם תפרים, וצריך בכל קיפול חתימה של שני עדים. גט כזה קשה מאד להכנה וזה משאיר זמן לכהן להתחרט. גם הצורך בעדים רבים על כל קפל חושף את הכהן לתגובה של משתתפים רבים, מה שיכול לגרום לו להתבייש ולחזור בו.

ומסביר רבנו הרמב"ם:

וטעם תקון אלו הגטין בגלל הכהנים שהיו בזמניהם מרבין לגרש לפיכך תקנו להם גט מקושר כדי שיארך זמן עשייתו ואולי יסור כעסו במשך זמן עשיית אותם הקשרים[4]

התרופה לכעס היא לחכות, להתעכב, לאפשר להרגע.

*   *   *

עצה לרתחנים

מה שנכון לגבי גט נכון לגבי כל החיים. יש דברים שמתסכלים אותנו, שמקוממים אותנו. הפזיז והרתחן ימהרו להגיב ולא בחכמה. אז הנה עצה מפרשתנו: רוצה להגיב בחיפזון? רוצה לנתק קשרים בגלל משהו שהרגיז אותך? קודם כל תחכה קצת. ובינתים, כדאי לך להעלות את מה שאתה מתכנן לעשות על הכתב. זה לוקח זמן וזה מאפשר לך לקרוא מה שכתבת ומה שחשבת לעשות. מסתבר מאד שאחר כך כבר לא תרצה באמת לבצע תהליך בלתי הפיך – וכמובן, אם כן תעמוד על דעתך, סימן שזה באמת מוצדק.

האם זה דרוש רק לרתחנים ולפזיזים – או לכולנו?

[1] דברים, כי תצא כד א

[2] חוקי אנה איתישו, אצל נוי "חוקים מן המזרח הקדמון", עמ' 110.

[3] מלול, קובצי הדינים מן המזרח הקדום, עמ' 198, סעיף 37.

[4] פירוש המשנה לרמב"ם בבא בתרא י א