סיפורים וגרסאות | עצירה למחשבה על פרשת כי תשא תשפ״ד

כאשר סיפור מופיע פעמיים בתורה, זה אומר שצריך להשוות את שתי הגרסאות בזהירות.

מה עשה אהרן לנוכח הלחץ של העם?

איך הציג את הסיפור מאוחר יותר בפני משה רבנו, אחיו?

מדוע?

ומה היו ההשלכות לדורות?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

פד כי תשא סיפורים וגרסאות

משה רבנו בהר סיני, מקבל את התורה. ולמטה[1] –

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ (מתעכב) מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר – האם קרה לו משהו?

וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן – הוא האחראי. משה מינה אותו[2].

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ – הם רצו ייצוג של א-לוהים.

וכמובן, בעשרת הדברות נאסר לבנות כל פסל וכל צלם וכל תמונה. אין ייצוג לא-לוהים.

כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ – האיסורים שהטיל כבר לא בתוקף.

ואהרן… נכנע.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן: פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי – פסל עושים מזהב.

וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן – האם קיווה אהרן שיסרבו לוותר על הזהב? כך באמת פירש רש"י, בעקבות חז"ל. אבל הם: הנה הזהב. יַצֵּר לנו פסל!

וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה – אהרן עיצב ויצק באש פסל של עגל.

וַיֹּאמְרוּ: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – כמנהג המצרים שביניהם התגוררו וכפי מנהג אומות העולם בכל מקום: הפסל מייצג את הא-ל העליון.

וַיַּרְא אַהֲרֹן – הבין את המילכוד

וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג (קרבן) לַידֹוָד מָחָר – שלא ברצונו, הנה המדרון: יצר פסל, בנה מזבח, והכריז על יום לקרבן.

וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים – נלהבים, קמים מוקדם להקריב: עולות שנשרפות כליל ואז שלמים, שבשרם מתחלק גם לבעלים.

וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק – בשר, יין, ריקודים ולפי דרשת חכמינו: עריות.

משה רבנו שומע מא-לוהים על הנפילה. יורד, עושה סדר ומטיל עונשים. משמיד את הפסל…

ואז מגיע תור אהרן[3] –

מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה – משה מציע לאחיו תירוץ. הכריחו אותך?

ודרשו חכמינו כי חוּר, שנתמנה עם אהרן,  ניסה למחות בהם – והרגוהו.

****

מה שבושה יכולה לעולל

כאשר יש בתורה סיפור בשתי גרסאות, חשוב להשוות ביניהן. נעיין בגרסת אהרן.

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא – אתה, משה, מכיר את עַמֵּנוּ. רש"י: בדרך רע הולכין תמיד.

וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ – עד כאן הציטוט מדוייק.

וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ – אהרן מדלג על מקור התכשיטים.

וַיִּתְּנוּ לִי – שוב, מדוייק.

וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה – רגע, משהו חסר כאן!

אהרן מעמיד פנים כאילו זה קרה מעצמו.

ולא ידעתי שֶׁיֵּצֵא העגל הזה – וְיָצָא, כותב רש"י[4].

בעלי התוספות מעירים מייד:

ותימה: נראה כאן שיצא מאליו, ולעיל כתיב וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט. אם כן – עשאו קודם שהשליכו באש.

אז מדוע שינה אהרן מן האמת?

רבנו אברהם בן הרמב"ם מסביר: קיצר מפני הבושה והחרפה.

במילים שלנו: הוא התבייש.

חכמינו, מעיר כאן רבנו בחיי, התחשבו בו. בשעתו נהגו לתרגם את הקריאה לארמית עבור העם, אבל כאן חכמים תיקנו שלא לתרגם את דברי אהרן. גם הם חסו על כבודו…

ואפשר שגם משה רבנו היה צריך להיזהר בשעה שתיחקר את אחיו. אפילו אהרן הכהן מתקשה להודות שעשה עגל והכשיל את העם במה שהכשיל.

אבל זה לא כל הסיפור וזה לא כל מה שאהרן גרם לו.

אז, החוטאים הוצאו להורג. השאר למדו את הלקח. הכתם נשאר לדורות, אבל משה התחנן וא-לוהים נתן לעם ישראל עוד הזדמנות.

אבל אותה השמטה מחמת הבושה של אהרן יצרה טעות נוראה לדורות.

רבי טוביה בן רבי אליעזר, בעל מדרש לקח טוב במאה ה11, כותב בעקבות מדרש של חכמינו:

מיכן אמרו: לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיב אהרן למשה ואמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, כפרו המינים, לומר – מעצמו יצא.

והרי לעיל, מדגיש רבי טוביה, כבר כתוב , וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה, כלומר הוא שעשאו כמין עגל, כאשר בקשו ממנו.

הוא – אהרן!

לא כישוף, לא מעשה שטן. רק מעשה אהרן שהתבייש להודות באמת העצובה במלואה.

לפי הפשט, כך נוצר העגל.

אך בשל הביטוי וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה –  אומר רבנו בעל "לקח טוב" – נוצרות אגדות המטעות את הבריות…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (כי תשא) לב, א-ו

[2] שמות כד יד.

[3] שמות (כי תשא) לב, כא-כד

[4] פסוק כד: רש"י, מושב זקנים, רבנו אברהם בן הרמב"ם, רבנו בחיי, מדרש אגדה בובר, פסיקתא זוטרתא ומלבי"ם.