ראה ע״ח: מותר לבשל את הפסח? – לא בשמים היא

האם תיתכן סתירה בתורה? בפרשתנו נאמר

תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם

וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד[1]

אבל במצרים, כשקיבלו ישראל את המצוה בפעם הראשונה, נאמר:

אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ[2]

חכמינו התקשו בסתירה וקבעו שחובה לצלות את הפסח גם בדורות הבאים.

נאמר בפסח (של)דורות … ובשלת ואכלת

יכול יהא מבשלו ואוכלו?

תלמוד לומר: ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה

מה פסח מצרים אין נאכל אלא צלי

אף פסח דורות אין נאכל אלא צלי[3].

זוהי ההלכה, אבל איך מבארים את הסתירה?

יתכן שלפנינו דוגמא לא לנבואת משה אלא לפרשנותו. כאן הפסיק משה לתפקד כנביא ופעל כתלמיד חכם, האחראי להעברת המסורת ולפרשנותה.

*   *   *

משה: בין נביא לפרשן

זה קרה גם קודם לכן. וחז"ל הצביעו על כך במדרש.

בהכנות לפני מתן תורה יש סתירה בין ההוראות שקיבל משה לבין מה שאמר לעם ישראל.

"ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים". ולמעלה (בפסוק אחר) אמר "והיו נכונים ליום השלישי"?

ההסבר: משה הוסיף עוד יום של הכנה ופרישות, מדעתו שלו!

איך העז משה לשנות? חז"ל ביארו שדרש קל וחומר מנסיונו האישי, שאין די ביומיים וצריך יום אחד נוסף.

והוא צדק, אומרים חכמינו.

הקב"ה הסכים על ידו

דכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי[4]

*   *   *

לא בשמים היא

ולא רק משה זכאי להציע פירושים משלו!

כלל גדול למדנו כאן: הקב"ה נתן את התורה לחכמים שיפרשו אותה לפי הבנתם.

וכך מצאנו באחד המעשים המרתקים ביותר בתלמוד, המחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים ב"תנורו של עכנאי".

הויכוח ביניהם התחיל בשאלה מסובכת של טהרות, המשיך לסדרת הוכחות והוכחות שכנגד, בדרשות הלכתיות, והסתיים, באופן חריג ולא צפוי, בסדרת מופתים וניסים.

בסוף הויכוח, רבי אליעזר ביקש הוכחה ניסית, שינוי סדרי הטבע. ואכן, עץ החרוב נעקר ממקומו חמשים מטרים. המים בתעלה טיפסו ועלו במקום לרדת. ואפילו קירות בית המדרש היו נופלים אילולא ביקש רבי יהושע רחמים, והם נשארו עומדים באלכסון.

חכמים לא התרשמו. ואז ביקש רבי אליעזר שאלוקים בכבודו ובעצמו יתערב.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו.

יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום.

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא.

לאחר שנים יפרש האמורא רבי ירמיה, שבתורה עצמה נאמר שחכמים רשאים לפרש ולפסוק על פי הרוב.

אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה "אחרי רבים להטת"

ומעיד רבי נתן ששמע מאליהו הנביא שה' חייך באותה שעה ואמר: נצחוני בני, נצחוני בני[5]

זוהי אם כן שרשרת פרשנות התורה, שחכמים מופקדים עליה. בנידון שלנו, ה' נתן למשה את מצות קרבן פסח עם כללי ההכנה והאכילה שלה. משה חזר ופירש לדור שנכנס לארץ שהפסח מותר באכילה גם כשהוא מבושל. ולא היתה זו נבואה אלא פרשנות. ומכאן למדו חכמים לדורותיהם, שמותר וחובה עליהם לפרש לפי הבנתם את התורה בכל דור ודור. וכפי שחלקו על רבי אליעזר בדיני טהרות, כך גם קבעו שקרבן הפסח ייאכל אך ורק צלוי. וכן הלכה.

[1] דברים, ראה, פרק טז ו-ז

[2] שמות, בא, יב ט

[3] מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג פסוק ה לפי גרסת פרוייקט השו"ת עם הגהות.

[4] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת יתרו טו

[5] בבא מציעא נט ב