חוקת המוות | עצירה למחשבה על פרשת חוקת תשפ״ה

איך הלכות טומאת המת מלמדות אותנו את עקרונות השויון והדמוקרטיה? מה הקשר בין הטומאה של פרשתנו לבין סיפור הבריאה בצלם א-לוהים?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   * 

לפעמים אנו מזהים את תרומתה של התורה, לעם ישראל ולתרבות האנושית, רק על ידי השוואה למה שקורה בתרבויות אחרות, בדתות אחרות.

בעולם המודרני המוות נתפס כגורם של שויון: אין מנוס מפניו, ואין הוא מבדיל בין עשיר לעני, בין מלך לבין אביון. רעיון מאד מודרני, דמוקרטי – שקיים כבר בפרשתנו.

כמובן, בני אדם נבדלים, גם לפי התורה, לפי הייחוס, התפקיד, הכישורים והמידות. יש כהנים ולויים ויש את כל השאר. יש מלכים ושרים ויש תלמידי חכמים, צדיקים וחסידים – אך לרובנו אין מעמד מיוחד לפי התורה. ההבדלים הללו יוצרים זכויות – הכהן עולה ומברך ראשון בתורה, תלמיד חכם רשאי למכור ראשון את סחורתו בשוק – אך הכל נעלם עם המוות.

בפרשתנו[1] נאמר: הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם – וְטָמֵא. ודרשו חכמינו[2]:  להביא את בן שמונה.

ביאור קצר: בזמנם, ולד של שמונה חודשי הריון נחשב לחסר סיכויים לשרוד. ואם הוא מטמא, אז כל[3] אדם מטמא במותו: איש, אשה וילד.

המעשה[4] הבא ממחיש את ההלכה. אשה הפילה ולד לתוך בור וכהן בא והתכופף להציץ פנימה (לקבוע אם חייבת היא בקרבן יולדת) – אבל בכך האהיל על המת. אמנם חכמים קבעו שהכהן לא נטמא אבל רק בגלל שעבר זמן מן ההפלה וסביר שחיות אכלו את הולד. אילולא כן – היתה כאן טומאה, למרות שזה רק עֻבָּר.

וגם הגוי מטמא לאחר מותו[5].

אצלנו[6] אין חשיבות למעמדו של הנפטר; כל המתים מטמאים במידה שוה. אך אצל היוונים נטמאו האבלים לפי דרגת קרבתם לנפטר; לפי חוקי הדת הפרסית של זרתוסטרא, ככל שהנפטר חשוב יותר, כך יותר אנשים נטמאים ממנו אם היו בשורה אחת.

מתבקשת הקבלה לפרשת בראשית. כל אדם נברא בצלם א-לוהים – וכל אדם מטמא במותו. אלו ביטויים של שויון האדם, רעיון שנשמע מאד מודרני, אבל העולם למד זאת מתורתנו…

****

טומאה היא לא אמונה במזיקים

ראינו דוגמא לחינוך של התורה. אבל זה לא הכל. לא, זה לא הכל.

קראנו[7]: אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל – כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא

לא רק אהל טמא, אלא כל חלל סגור, כולל ביתו של המת, וגם המסלול שבו מפנים את המת מהבית[8].

אמרו חכמים:

המת בבית ובו פתחין הרבה – ואפשר להוציאו דרך כל אחד ואחד מהם

כֻּלָּן טמאין – גם כלים מתחת לפתחים נטמאים בהתאם לכלל "סוף טומאה לצאת".

נפתח אחד מהן: הוא טמא וכלן טהורים – כי משם מפנים את המת. ולכן…

חשב להוציאו באחד מהן… הציל על כל הפתחים – אפשר לבחור את הפתח!

הרקע ההלכתי מורכב, אבל היסוד קל ופשוט: אפשר לבחור את פתח ההוצאה של הַגְּוִיָּה.

ולהשוואה[9] – הבדווים של הנגב מתגוררים במאהל, אהל כמו בימי אבות אבותינו. כאשר אדם מת, מוציאים את הגופה אל הַלְּוָיָה אך ורק מתחת לשובל של היריעה האחורית. בלשונם: מן תחת ד'יל אל רואק. ומדוע? הם האמינו שאם יפונה המת דרך פתח האהל, הוא עלול למשוך אחריו נוספים מבני הבית. הרמת השובל נועדה "כדי שהמוות לא יתרגל לבוא לבית הזה", מסביר בן השבט. לכן, "מוציאים את הנפטר מירכתי הבית, לא מפתחו".

אצלנו הפחד הזה לא מוכר ולא קיים!

התורה מחנכת לא רק את עם ישראל אלא כל עם וכל אדם שנחשף אליה. כיון שהאיסלם בא מן היהדות, ניכרת בו השפעת תורתנו.

בשבט בן עבדון ביקשו הקרובים והאחים להוציא את המת מתחת לרואק, ואז הגיבו מוסלמים נאמנים לדתם: אינכם מתביישים? המוות בא בגזרת אללה!

הרעיון של א-לוהים בורא ומנהיג השפיע על אנשי האיסלם לתקן את האמונות המוטעות והמפחידות שלהם…

ועל כך כותב הרמב"ם בדורו, בגרסה[10] שנמחקה בידי הצנזורים:

כל הדברים האלו – של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו – אינן אלא … לתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (חקת) יט, יא

[2] ספרי במדבר חקת פיסקה קכה

[3] מקומראן למהפכה התנאית, ורד נעם, עמ' 279.

[4] תוספתא אהלות טז ו

[5] יבמות ס ב – סא א

[6] פירוש על ספר במדבר, יעקב ליכט, ח"ב, עמ' 175.

[7] במדבר (חקת) יט, יד

[8] משנה אהלות ז ג

[9] קסם הקברים, עמ' 26. מנהגי אבלות וקברים של הבדווים.

[10] רמב"ם מלכים יא ד