אש לעיני ישראל | עצירה למחשבה על פרשת פקודי תשפ"ה

מה הקשר בין בחירת המשכן ואותותיה לבין סיפור חנוכה ומצות הדלקת נרות?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

כולנו מכירים את הסיפור, מדליקים נרות. אוהבים את חנוכה.

וזו גרסתו[1] הקצרה של הרמב"ם:

בבית שני כשמלכו יון – למעשה: אנטיוכוס ושושלתו – גזרו גזרות על ישראל – כגון לאכול טריפות וחזיר

ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות – ומי שמל את בנו נהרג.

ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם – היינו עבורם הפקר

ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות – והם טימאו את מקדשנו

אבל אז –

ריחם עליהם א-לוהי אבותינו והושיעם מידם והצילם – המכבים ניצחו אותם

וכשגברו ישראל על אויביהם… נכנסו להיכל – שיחררו את המקדש וטיהרו אותו.

ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד – ובכל זאת…

הדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים

זה הנס וזה הסיפור. וזאת ההלכה:

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו ימי שמחה והלל

ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה – כפי שאנו נוהגים עד היום הזה

להראות ולגלות הנס – הדלקת הנרות מחוץ לבית מפרסמת את הנס של אז.

וכמה נרות צריך להדליק? ובכן, נר אחד בלבד, כל לילה ולילה. אנו מדליקים ומוסיפים נרות כמנין הימים ובני המשפחה, כי אנו מהדרין מן המהדרין. אבל להלכה די בנר אחד בלבד.

והנה הלכה פחות ידועה: גם מי שאין לו נר עדיין משתתף!

הרואה מברך אחת – אין לך נר? תסתכל על נרות של אחרים ותברך: "שעשה ניסים לאבותינו".

המצוה מתקיימת בראיית אור הנרות.

****

אש על המשכן

הדלקת נרות חנוכה היא מצוה סמלית, כמו אכילת מצה בסדר הפסח. אך שם המצוה משחזרת את מה שהיה במצרים. כאן, בחנוכה, היכן הקשר בין הנסים ההם לבין הנרות שאנו מדליקים?

איך התקנה הזו מועילה, כדברי הרמב"ם, להראות ולגלות הנס?

נכון. לצד הנסים הגדולים, כלומר הנצחון על האויב ושיחרור המקדש, היה גם נס קטן ולמעשה נסתר, הדלקת המנורה בתוך קודש הקודשים בשמן של יום אחד שהספיק לשמונה ימים.

אבל הנס הזה לא היה לעיני כל ישראל.

אז לפי מה עיצבו חכמינו את הזכרת הנס דרך הדלקת הנרות מחוץ לכל בית?

התשובה בפרשתנו.

לאחר שתמה מלאכת המשכן, הראה א-לוהים שהוא בחר[2] בנו ובמשכן בשני סימנים.

כִּי עֲנַן יְדֹוָד עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם – במשך היום נח ענן על המשכן.

וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ – במקום הענן שאי אפשר לראותו בחושך.

לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל – וכולם רואים.

מראה האש מעל המשכן בלילות נתן לחכמינו את הרעיון: להזכיר את הנס באמצעות אור נרות חנוכה.

האש על המשכן האירה למרחוק והעידה על בחירת א-לוהים בנו. בני ישראל לא עשו מאומה, רק ראו והבינו.

בימי בית שני, נס חנוכה היה שילוב של פעילותנו האנושית, מאמציהם והקרבתם של המכבים ואנשיהם, עם סייעתא דשמיא, עזרה א-לוהית.

ואנו ממשיכים ויוצרים במו ידינו את העדות: אור הנרות.

האור של המשכן ואור החנוכה מזכירים בכל דור ודור:

א-לוהים איתנו.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] מגילה וחנוכה פרק ג

[2] שמות (פקודי) מ, לח