בנינו, בנותינו, כולנו | עצירה למחשבה על פרשת בא תשפ״ה

פרעה כבר כמעט מוכן לשחרר את בני ישראל לחגוג ולהקריב לא-לוהים במדבר. אבל אז מתברר לו שלא רק הגברים אמורים לצאת אלא כולם, ילדים ונשים.

אז הוא מסרב.

ודווקא כאן נמצא הרעיון של חגיגה ישראלית. לא קרבן ולא משתה אלא פעילות משותפת, חינוכית, שבה נוטלים חלק כולם.

ואיך הרעיון שלנו מסביר את מצות "הקהל" בספר דברים?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

במפגש הראשון[1] עם פרעה תובעים משה ואהרן:

כֹּה אָמַר יְדֹוָד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל

שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר

נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַידֹוָד אֱ-לֹהֵינוּ – חג זה קרבן

פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב – ובלי החג מקבלים עונשים.

בפרשתנו[2], משה מאיים במכת ארבה, עונש איום שמכלה את כל היבולים. פרעה מתעקש, אבל עבדיו נשברים. והם מעיזים פנים, מחזירים את משה ואהרן אל המלך.

וגם הוא כאילו חִכָּה לזה ומאשר: לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם

אבל – מִי וָמִי הַהֹלְכִים?

התשובה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ. בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ, בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ. כִּי חַג יְדֹוָד לָנוּ.

זה… מעורר חשד. ופרעה מסרב:

לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְדֹוָד – רק הגברים!

כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים – מאימתי גם נשים וילדים משתתפים בחגיגת קרבן?

****

חגים וקרבנות בעולם העתיק

מה היה חג עבור פרעה המצרי?

חגים במזרח הקדום מתחלקים לשני סוגים[3].

חגיגות עונתיות בזמנים קבועים, ובהם קרבן לאליל, שימשיך למלא את צורכי האדם.

וחגים חד פעמיים כנגד אירועים חריגים: שטפון ובצורת או סכנה של מלחמה ותבוסה. כדי לחדש את חיבת האלילים ולהשיב את הגנתם נערכה חגיגה, שכללה קרבנות וגם אכילה ושתית יין.

לפי אמונות אלו, פרעה מבין שא-לוהי העברים תובע חג, כלומר קרבן. בלי זה, וכפי שאומר משה, הם ייענשו. ואולי גם מִצְרַיִם תיפגע אם יימנע מהם לבצע את הטכסים ולהקריב את הקרבנות.

אבל הקרבה היא תפקיד של גברים. אז למה הנשים והילדות?

וגם הבקשה לקחת את הרכוש מחשידה, שזה לא רק חג דתי אלא טכסיס שיאפשר בריחה.

ולכן פרעה מסרב

והפעם עבדיו אינם מתנגדים.

****

חגו של היהודי

הבקשה של משה, וְנִזְבְּחָה לַידֹוָד אֱ-לֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב, מתאימה לציפיות של פרעה מחג דתי, אבל היא ממש לא דרכו של עם ישראל!

עבודת הא-לוהים העברית נמצאת בתביעת משה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ. בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ. כולם באים!

וזה אכן חידוש של תורתנו.

הרעיון מופיע גם במצות הַקְהֵל[4]. פעם בשבע שנים התכנס העם במקדש לשמוע את קריאת התורה. והניסוח שם מתקשר למה שנאמר אצלנו:

הַקְהֵל אֶת הָעָם כנגד שַׁלַּח אֶת עַמִּי

הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף כנגד בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ, בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ

וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ – זו תוספת: גם מתגיירים מוזמנים!

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְדֹוָד וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה – לכן כולם צריכים להגיע.

וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ, וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם – בזמנם עדיין לא היו בתי ספר, אז אם לא מביאים את הילדים, מהיכן יֵדְעוּ?

וכך באמת מבאר רבי אלעזר בן עזריה בדרשתו בישיבת יבנה, אחרי החורבן:

אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע – בימים ההם נשים לא למדו, אבל לפחות שישמעו.

טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן – זה השכר, שיתרגלו לעבודת א-לוהים!

בניגוד לתפיסה האלילית של פרעה, המטרה היא לחנך את עצמנו, את משפחתנו, ואת הדור הבא.

ולכן כבר בפרשתנו אומר משה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ. בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ.

רק זו הדרך. ורק עליה יש לומר:

כִּי חַג יְדֹוָד לָנוּ.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (שמות) ה, א-ג

[2] שמות (בא) י, ח-יא

[3] אנציקלופדיה מקראית, הערך "דת", כרך ב עמ' 722, סעיף 3.

[4] דברים (וילך) לא, יב-יג, חגיגה ג א