האהלים הטובים שלנו | עצירה למחשבה על פרשת בלק תשפ"ד

בלעם רצה לקלל אבל מצא את עצמו מברך ומשבח:

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל

איך פרשו חכמינו את המעלות של עַם ישראל שאפשר למצוא בפסוק, מה היו התקנות שתיקנו ואיך הן מועילות לנו עד היום הזה?

וגם: צניעות ופרטיות הן הדרך לקדושה ולהשראת השכינה!

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בלעם רצה לקלל ולא הצליח. במקום זה – בירך ושיבח[1].

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

חכמינו שאלו את עצמם: מה הטוב שראה בלעם? מה הדברים הטובים שיש באהליהם ומשכנותיהם של בני ישראל?

התשובות רלוונטיות עד היום הזה…

****

צניעות וזהירות

למרות שהסתכל מרחוק, הצליח בלעם, לפי המדרש[2], לראות:

שלא היו פתחיהן של ישראל מכוונים זה לזה

במילים אחרות: שהיה פתח זה שלא כנגד פתח אחר.

ומדוע?

לפי שאסור לפתוח פתח כנגד פתח – שלא להסתכל בבית חבירו

הרעיון הזה מוכר היטב לכל מי שלומד את רש"י על הפרשה, אבל אם עוצרים לחשוב עליו, זה מפתיע. ויש כאן אפילו שני רעיונות.

ראשית – צניעות. כל אדם מעדיף שלא יתבוננו בו בעיסוקיו. וכל שכן, מוסיף הש"ך, הפוסק הידוע, שלא יראה אדם אשת חברו. הרי אמרו: העינים והלב עלולים להיות סרסורים של עבירה, שאדם מתחיל בזה שהוא רואה אשה נאה, ואז הדברים עלולים להתגלגל הלאה…

כאשר הפתחים, הדלתות והחלונות, אינם מכוונים זה נגד זה, אי אפשר לראות לתוך בית הזולת – אפילו בטעות.

היום היינו מכנים זאת "הגנה על הפרטיות". בלשון התורה זוהי – קדושה.

****

תקנותיהם של חכמים

לפי המדרש, הכלל הזה של פרטיות וצניעות נהג כבר במדבר. אולם במשך הדורות תיקנו חכמינו שזה האופן שבו מנהלים חיים משותפים[3].

בימי המשנה נהגו לגור משפחות משפחות באותה חצר. אם וכאשר חולקה החצר בין המשפחות, חוייבו השותפים בחצר לבנות באמצע כותל בגובה של ארבע אמות (כשני מטרים). מדוע? כדי שלא יוכל אחד להסתכל במה שעושה חברו בחצר, בשטח שלו. כדי שלא יחשוש השכן שחברו עלול להציץ עליו.

וגם אם החצר עדיין משותפת, ואין כותל הפרדה באמצע, עדיין אסור לאדם לפתוח דלת או חלון כנגד הדלת והחלון של חברו.

וכן צריך אדם לעשות כותל לגגו, שלא יוכל להסתכל ממנו לגג של חברו. ורשאים השנים לעשות כל אחד כותל לחצי הגג, זה שלא כנגד זה, כדי שיוכלו להשתמש כל אחד בחלקו בצניעות ולא יוכלו להסתכל על האחר.

וזה מעניין, כי גם אם יכולים בני רשות הרבים מלמטה להסתכל מעלה אל הגג, אין השכן ממול יכול להשתמש בטענה של "ממילא רואים אותך". מן הרבים קל להישמר, והם אינם מצויים בכל שעה, אבל השכן יכול לעקוב אחריו בחשאי כל הזמן.

וגם מי שיש לו כבר חלון המשקיף לחצר, אסור לו להגדיל את החלון כי בכך הוא מגדיל את שדה הראיה שלו.

זוהי תקנת חכמים, וזה הכלל שקבעו: היזק ראיה שמו היזק. זו תקלה שיש להתרחק ממנה.

ורבי יוחנן, מגדולי האמוראים, מביא מקור… מפרשתנו.

אמר קרא (הפסוק): וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה. אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה!

כאשר מקפידים על צניעות ועל פרטיות, כאשר מכבדים את הזולת אפילו ברמה של היזק ראיה, יש שלום ויש צניעות, וזה מוביל להשראה א-לוהית!

****

אהלי תורה

הספורנו, דיין ורופא במאה ה-16, הציע פירוש משלו:

אהליך – בתי מדרשות. משכנותיך – בתי כנסת.

כאשר יש מקום שבו אנשים נאספים ללמוד תורה, וגם מקום שבו הם נאספים כדי להתפלל, אזי, הם מיטיבים לא רק למי שעוסק בתורה ובתפילה, אלא זה מועיל לכל עַם ישראל גם יחד.

כמובן, בלעם לא ראה את כל הדברים האלו, לפי שעדיין לא היו בתי כנסת ובתי מדרש וגם לא היו תקנות חכמים לתיכנון חצרות וחלונות. אבל חכמינו הבינו שהקפדה על תורה ועל צניעות הן הן הדרך שמביאה לנו ברכה. ועליהן ראוי לומר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (בלק) כד, א-ה

[2] מדרש אגדה (בובר) (במדבר (בלק) כד, ה; פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) (שמות (פרשת ויקהל) לח, ט; ש"ך בפירוש לפסוק.

[3] בבא בתרא, פרק א, וכן דף ס א.