האם אפשר להבין טעמי מצוות | עצירה למחשבה על פרשת חוקת תשפ"ד

חכמינו אמרו שאפר פרה אדומה, המטהר טומאת מת, הוא סוד בלתי ניתן להבנה, שרק משה רבנו היה יכול להבין.

זה אומר שאת כל שאר ההלכות בתורה אפשר להבין, שאפשר לדעת את טעמי כל המצוות!

איך הצליח רבי שמעון לעשות זאת, ומה אנו יכולים ללמוד מזה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

מן המפורסמות הוא שבדורות האחרונים מסתייגים מחיפוש של טעמים ותכליות למצוות. יש אומרים שזה בכלל בלתי אפשרי ויש אומרים שזה בלתי אפשרי בדורותינו, בגלל ירידת הדורות, ירידה ביכולת הלימוד או פער גדול מדי בינינו לבין הרקע של נתינת התורה.

אבל שערי בינה לא ננעלו.

נתחיל במטרות הכלליות. הרמב"ם מייחס לתורה שתי תכליות[1]:

תיקון הנפש – שהמון העם ישיגו דעות נכונות כפי יכולתם…

תיקון הגוף – סילוק העושק… שכל אחד יקנה מידות מועילות לחיים משותפים.

ודברי הרמב"ם נמצאים בתוך דרשות חכמינו[2].

נאמר בספר קהלת: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת – כמו דוקרנים לשליטה בפרה החורשת.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים – תיקון הגוף וסילוק העושק.

רבי נתן אומר: דרבן מורה בינה לפרה. דברי תורה מלמדים דעה לבני אדם – תיקון הנפש והקנית דעות.

ויש על זה פסוק בתורה[3]:

וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת – גם המשפטים המובנים מעצמם וגם החוקים הפחות מובנים כולם נועדו לחנך לצדק…

****

דרוש וקבל שכר

כל מצוה מקדמת את התכליות הכלליות אבל יש בה גם טעמים ייחודיים. רבי שמעון התמחה בבזיהוי טעמי מצוות. למשל[4]:

מצוה פיאה היא להשאיר לעניים חלק מהיבול, בסוף השדה, לאחר הקציר.

מדוע בסוף?

גזל עניים – שמא יבחר זמן שאין עניים ויקח הכל לעצמו.

ביטול עניים – כיון שההפרשה בסוף יודעים מתי להגיע.

מראית עין – לא יחשדו שאין בעל הבית מפריש פיאה.

מפני הרמאין – שלא יאמרו בסוף שכבר נתנו קודם.

למדנו: המצווה ופרטיה יכולים לשרת כמה מטרות בו זמנית!

איך מצא רבי שמעון את הטעמים האלו? הוא התבונן בריאליה, מה קורה בזמן קצירת היבול, וגם בפסיכולוגיה: מה רמאי ירצה לעשות, מה הציבור יחשוב על האופן שבו ניתנת פיאה, והסיק מסקנות.

חשוב להבחין: הוא השתמש בידע חיצוני לתורה כדי לפרש את ההלכה.

****

המסתורין של פרה אדומה

פרשתנו מלמדת על טומאת מת ואיך להיטהר ממנה. צריך לאתר פרה אדומה, לשחוט ולשרוף אותה, ומן האפר להכין תערובת עם מים ואז להזות באזוב על הנטמא – והריהו טהור.

מדוע דווקא כך? מה הטעם? חכמינו אמרו שרק משה רבנו הצליח להבין את זה…

המת מטמא בכל התרבויות העתיקות, אלא שבכל תרבות יש כללים שונים להתנהגות בזמן הטומאה ולאופן שבו נטהרים[5]. זו לא מציאות ולא מדע – אלא סוציולוגיה, נוהלים תרבותיים.

וכן אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו[6]: לא המת מטמא ולא המים מטהרין.

א-לוהים היה יכול לקבוע כללים אחרים, אז מדוע בחר את אלו? כפי שכותב הרמב"ם, פרטים של מצוה יכולים להיות סמליים או שאין להם שום הסבר ואין לשאול למה כך ולא אחרת. באמת היה יכול להיות אחרת…

חכמינו התקשו במה שנראה כסתירה פנימית[7]: המכינים את האפר נטמאים ואף בגדיהם נטמאים, למרות שהאפר מטהר טמאי מתים. זו הסתירה וזו התעלומה. את זה רק משה רבנו היה יכול להבין.

אמנם, מנקודת המבט שלנו היום אין שום קושי. היום ידוע שמה שמועיל בתחום אחד – כמו תרופה – יכול להביא לתוצאות הפוכות בהקשר אחר. אפר פרה יכול להיות גורם של טהרה לטמא מת אבל במהלך הכנתו תיגרם טומאה לעוסקים בה…

ואפר פרה אדומה הוא יוצא דופן הלכתי גם בלי הסתירה הזו. וכי אפר פרה מטהר את שאר הטמאים? ממש לא. טמאים מכל הסוגים צריכים לטבול במקווה או במעיין.

האם התגברנו על הקושי במצות אפר פרה אדומה? נניח לשאלה הזו, ונראה את המסקנה הגדולה שיוצאת מן הדיון שלנו.

לפי המקובל, רק את הלכות פרה אדומה לא ניתן להבין. אבל בכל שאר המצוות יש ויש טעם שאפשר לגלות!

ואיך עושים זאת? כמו רבי שמעון. לומדים את ההלכה, מבררים את הפרטים, ולגבי כל אחד מהם שואלים: מדוע?

ואז: מחפשים בכל הידע, גם החיצוני, העומד לרשותנו – ומבררים כיצד המצוה והפרטים מקדמים את המטרות הכלליות של התורה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] "מורה נבוכים" מהדורת ממ"ת, ג כו 6 עמ' 192, שם כז עמ' 197.

[2] קהלת יב, יא ; חגיגה ג ב; ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעט

[3] דברים (ואתחנן) ד, ח

[4] תוספתא פאה א ז

[5][5] ליכט, פירוש על ספר במדבר, כרך ב, עמ' 172.

[6] במדבר רבה (וילנא) יט ח (פרשת חקת)

[7] פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד – פרה