הזכות לשאול, ירושת הבת והמהפכות של התורה | עצירה למחשבה על פרשת פנחס תשפ״ה
איך הזכות לשאול המוענקת לכל, גם לנשים, הובילה למהפכה חוקתית שהנהיגה התורה בעולם?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
אם יש את נפשכם לדעת מה תרמה התורה לעולם, צאו ולמדו את החוקים שלנו. בפרשתנו[1] נתמקד בחוק פרטי, כמעט צדדי, שעדיין מחולל מהפכה בהיסטוריה של החוק והמשפט.
ירושת הבת.
כמה מילים על הנושא. ירושה היא תהליך טבעי. ברגע שאבי המשפחה מת, הנכסים מתחלקים בין היורשים. כללי הירושה – וחייבים להיות כללים – ממלאים צורך אנתרופולוגי מכאן ומשפטי מכאן. אנתרופולוגית: כל אדם חפץ שיהיה לו המשך, וכך ברא ה' את האדם. שיהיה תאב לְשֵׁם, המשכיות, בנים. ומשפטית: צריך כללים עבור חלוקת הנכסים, נחלת האבות העוברת מדור לדור[2]. אם אין חוקים – יש מריבות ומלחמות.
מה היה לפני מתן תורה? איך באמת התנהלה ירושה בעולם העתיק, בשומר ובאכד, ומה קובעים, למשל, חוקי חמורבי? השוואה לחוקי האומות אחרות תמיד מאלפת, מראה לנו את השינוי שמביאה התורה בעולם האדם. אבל כאן יש מחסור בידע. המידע שיש לנו חלקי (או תלוי בפרשנות) והחוקים והתקנות, ואף התעודות שנותרו משם ומאז, אינו מצטרפים למערכת שיטתית מסודרת. נותרו מהמזרח הקדום חוקי ירושה, אך הם מעטים ואין כל קשר ביניהם[3].
ועדיין, המידע הדל עשוי להספיק. החומר הנתון והעובדה המצויה כי החברה האנושית היתה תמיד פטריארכלית – מנוהלת בידי אבי המשפחה ועוברת רק בין הזכרים – מגלים כי אמנם בנות זכו לסיוע באמצעות נדוניה ומתנות, אבל לירושה – לא זכו. הסכמת המחקר כי לַּבַּת אין ולא יכלה להיות זכות ירושה[4]. במשפט אחד: בת אינה יורשת, וכמה הכלל הזה נשמע זר במאה ה21.
ואז ניתנה תורה למשה.
****
חכמות וצודקות
ערב הכניסה לארץ ישראל, העומדת להתחלק בין השבטים, מתברר שאדם אחד מת בלא בנים. מה יהיה על הנחלה המגיעה לו בארץ החדשה? מי יקבל אותה?
אין לו בנים, אבל יש לו חמש בנות. ואם נזכרים שמותיהן, חכמות וצדקניות[5] היו.
והן יודעות לשאול, לנמק, אל מי לפנות ומתי.
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד … מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה
וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר … וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ
לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן?
תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ!
חמש בנות תובעות צדק, ושאלתן לא הוצגה קודם, מעולם:
האם רק בנים ראויים לשאת את שם האב – או גם בנות?
ומשה מבין ומאשר: זו שאלה גדולה.
וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְדֹוָד
הוא שואל – וא-לוהים מעניק למשה חוקה חדשה בהיסטוריה. מהפך חברתי, משפטי ואידיאולוגי, כניסוחה של החוקרת צפרירה בן ברק.
כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת …
נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה…
וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן:
בעברית שלנו: הן צודקות. הן יקבלו נחלה, יירשו את אביהן.
ומכאן כלל לדורות.
וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר:
אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ – וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ
וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֶת מֹשֶׁה – עכשו זה חלק מהתורה!
התורה הביאה מהפכים ומהפכות בעולמו של האדם. בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם לימד[6] שויון זכויות: כולנו בני אנוש שוים בעיני הא-לוהים. וגם בפרשתנו מתחולל מהפך. באותה חברה שבטית, שבה האב הוא בעל זכות החלטה בלעדית על כל יוצאי חלציו וצאצאיהם, ובאותו אורח חיים פטריארכלי, שבו הנשים כפופות תמיד לאב או לבעל – לראשונה התורה מעניקה מעמד גם לאשה, גם לבת.
גם היא יורשת.
נכון, זה נעשה רק במקרה שאין בנים זכרים. אבל עדיין. הבת נקראת ממשיכה של אביה – ויש לה זכות לקבל את נחלת האבות.
והכל מתחיל עם חמש בנות שאזרו עוז ופנו למשה רבנו. הן עמדו לפני הכהן הגדול, הנשיאים, כל העדה כולה – והעם שתק והקשיב ונתן להן להביע את אשר עם ליבן. איש לא צעק למנוע מהן לדבר. הכל הבינו שיש להן זכות להתבטא.
בתורה שלנו מותר תמיד לשאול.
וזכות מולידה זכות. זכות לדבר ולתבוע צדק ומשפט מולידה זכות שמשנה חוקים בהיסטוריה.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] במדבר פנחס פרק כז.
[2] בן ברק, ירושת בנות בישראל ובמזרח הקדום, פרדס, ירושלים תשס"ד, עמ' 20.
[3] שם עמ' 13.
[4] שם עמ' 28, 30. אך ראו "חוקים מן המזרח הקדמון ערוכים במקביל לחוקים מן התורה, חיים נוי, מהדורה שניה מורחבת תשמ"ט, עמ' 84. לא נבדקו המקורות הרבים אצל מאיר מלול "קובצי הדינים ואוספים משפטיים אחרים מן המזרח הקדום", פרדס תש"ע.
[5] במדבר רבה לפרשתנו.
[6] בראשית (נח) ט, ו