וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ – האמורא רבה קורא בתורה | עצירה למחשבה על פרשת בשלח תשפ״ו

בפרשתנו מופיעים לראשונה דיני שבת, ובתוכם הפסוק על איסוף המן: וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ.

מה זה וְהֵכִינוּ? איך קורא רבה את הפסוקים כדי להסביר משנה במסכת ביצה? מה היסוד העמוק שמחדש רבה בכללי שבתון בשבת?

וגם: כיצד הפרשן הפחות מוכר, רבנו מיוחס, מתמצת את החידוש של רבה במשפט אחד?

ובעיקר: איך לומדים מהאמורא הגדול רבה לגלות סברות?

(כ630 מילים)

עוד על שיטת הלימוד של רבה: אי תקיעת שופר

* * *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

* * *

מה אוכלים במדבר? היכונו^[1] לנס הגדול ביותר, ארבעים שנה של מזון שיורד מן השמים. וא-לוהים מלמד את משה מה הולך לקרות ומה עליו לומר לעם ישראל.

הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ – המן ירד כל יום מחדש. אבל לא ביום השביעי. ולכן –

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם – כפי שנראה בהמשך, הפסוק הזה סובל יותר מקריאה אחת.

****

וְהֵכִינוּ – עָבָר

וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ – וכאשר יכינו את מה שאספו לאכילה. (וְהֵכִינוּ – פועל בעבר, עם ו' החיבור בתחילתו).

וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם – יגלו כפלים מהכמות הרגילה. זה מיועד גם לשבת!

משה לא שיתף במידע הזה את בני ישראל. לכן, ביום ששי^[2]:

לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה – כפי שאמר א-לוהים שֶׁיִּקְרֶה.

וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה – האם זה בסדר? ומשה מרגיע:

הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד – שכחתי לומר קודם.

שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַידֹוָד מָחָר – תכירו: ביום השביעי בשבוע מגיעה השבת! לכן, תתכוננו:

אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ – תכינו לפי טעמכם. זו עצה, לא חובה.

וְאֵת כָּל הָעֹדֵף (ממה שבישלתם) הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת – מחצית תאכלו ביום ששי והשאר יישאר לשבת.

שיעור ראשון בדיני שבת. אסור בשבת לאפות ולבשל. (שאר דיני השבת יימסרו בהמשך).

לפני הקריאה השניה, עם פירוש שונה מאד, נציץ לרגע^[3] בתורה שבעל פה, במשנה.

****

וְהֵכִינוּ – ציווי!

ביצה שנולדה ביום טוב – בית שמאי אומרים: תֵּאָכֵל ובית הלל אומרים: לא תֵּאָכֵל.

מה הסברה? לא נאמר!

חיפוש הסברה הוא החלק החשוב ביותר בלימוד, אבל חכמינו לא סיפקו לנו הנחיות איך לעשות זאת. אמנם אפשר ללמוד מפירושיהם ולשחזר כיצד.

רב יוסף ורב נחמן סברו שזו הרחבה של גזירה קיימת. (ביצה אסורה כמו פירות שנשרו מן העץ בשבת, שנאסרו שמא יבוא לקטוף, או כמו מיץ שזב מפירות, שמא יבוא לסחוט).

רבה, עוקר הרים, (מעמיק), שהתמנה לראש ישיבה בגיל שמונה עשרה בלבד – דורש את הפסוק ומגלה סברה.

וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ – לאחר שיביאו, תכינו! וְהֵכִינוּ זה ציווי, פועל בעבר עם ו' ההיפוך בתחילתו!

דברי משה בהמשך מתפרשים בהתאמה.

אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ – זו לא עצה, זו חובה. אוכל לשבת צריך להכין!

במשנה יש מקרה חריג, אוקימתא. הביצה נולדה ביום טוב שחל אחרי שבת. הכנתה נגמרה מעצמה בשבת. הבעיה: יום טוב, כמו שבת, צריך הכנה. ואסור להכין משבת ליום טוב, אפילו במחשבה. ולכן הביצה אסורה!

(בית הלל גוזרים בכל ביצה שנולדה ביום טוב בגלל המקרה החריג שבו יום טוב חל למחרת השבת, ואילו בית שמאי אינם גוזרים. ביום טוב שחל למחרת השבת גם בית שמאי מודים שהביצה אסורה שהרי אי אפשר היה להכין אותה).

****

הכנה דרבה: שיטת הלימוד שלו

איך יצר רבה את פירושו? מתוך שילוב של שלושה ענינים:

ראשית, האיסור על ביצה שנולדה ביום טוב, והסברה אינה ידועה (ושיטות האמוראים חבריו דחוקות).

שנית, ו' ההיפוך בראש הפועל וְהֵכִינוּ הופכת אותו מעבר לעתיד, כלומר ציווי, חובה.

והעיקר: לרבה יש סברה עמוקה אודות השבת. להבנתו, כל מה שבשימוש ביום השבת צריך להיות מוזמן ומתוכנן מראש. לפעמים צריך מעשה כמו בישול, וזה מה שאמר משה לעם לגבי המן (אֵפוּ, בַּשֵּׁלוּ), ולפעמים די במחשבה (או במעשה קל כמו סימון, ויש לכך דוגמאות במשניות נוספות).

רגע, זה לא הכל! מדוע הכנה?

שבת, כפי שנלמד בעשרת הדברות, היא זכר למעשה בראשית, ולכן יש שבתון: אסור לעשות מלאכה, אסור לחדש דבר בעולם. אולם לפי רבה השבת דורשת יותר משביתה אנושית. לא רק לא ליצור משהו חדש אלא גם לא להשתמש במשהו קיים שלא יוּעַד (לא הוכן, לא סומן) ולכן לא נקבע מראש במחשבתו של האדם לשימושו בשבת.

מה שכתבנו כלול במשפט אחד של הפרשן רבינו^[4] מיוחס:

והכינו – יְזַמְּנוּ את המן מבעוד יום לצורך שבת. למדנו שאסור לוכל דבר שאינו מוכן מבעוד יום בשבת או ביום טוב וזהו מוקצה.

רבה, עוקר ההרים, מדגים איך מגיעים לסברה. הוא מחפש טעם למשנה, מעיין בפסוק, ומעיין בטעמי המצוות. ואצלנו: במצות שבתון של שבת ותכליתה.

* * *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

* * *

[1] שמות (בשלח) טז, ד-ה

[2] שמות (בשלח) טז, כב-כג

[3] משנה ביצה א א. ביאורי האמוראים בגמרא בראש הפרק.

[4] רבינו מיוחס שמות (בשלח) טז, ה. מפרש לא מוכר בן ימי הבינים.