וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם | עצירה למחשבה על פרשת לך לך תשפ״ה

ברית מילה היא המצוה הראשונה בתורה והיא ניתנת לראשונה לאברהם אבינו בפרשתנו.

זה גם האופן שבו גוי יכול להצטרף לעם ישראל, חלק מתהליך הגיור.

יש מי שאסור למול אותו, כגון תינוק חולה, או מי שסובל מבעיה רפואית.

אך מה יהיה עם גוי שרוצה להתגייר והרופא אוסר עליו למול?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

זו המצוה הראשונה שמקבלים אברהם אבינו וזרעו אחריו[1].

זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר – ברית מילה.

אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ – וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ – סרבן מילה ייענש.

ואולם מי שלא מל מסיבה רפואית, כגון – בימיהם – שמתו אחיו מחמת מילה – אין לו עוון.

בהלכה זה נקרא "אונס".

רבי נתן הבבלי ביקר[2] בקפוטקיא (תורכיה היום) ושם –

אשה היתה יולדת זכרים – והן נימולין ומתים. מָלָה ראשון – ומת, שני – ומת.

את השלישי כבר הביאה אל הרב.

הוא ראה את התינוק ואמר לחכות, למול רק לאחר שיתפתח. ואכן, הילד נשאר בחיים.

זה העקרון: אסור למול תינוק חולה עד שיבריא.

לפעמים אין למול כלל. אסור להסתכן עבור מצות מילה, ככל שהיא יקרה וחביבה.

רבנו הרמב"ם כותב[3]:

סכנת נפשות דוחה את הכל… ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם.

מצות מילה היא גם חלק מן הגיור, התהליך שעובר גוי המבקש להצטרף לעם ישראל, לברית שלנו עם א-לוהים.

וכאן יש לשאול:

מה הדין בגוי שמבקש להתגייר אבל אסור לו למול מסיבה רפואית, שלא ימות?

****

האיש שנשאר בחוץ

שאלה כזו[4] הגיעה בשנת 1926 אל הרב יחיאל יעקב וינברג, בעל ה"שרידי אש", אז בן 42, ראש בית המדרש לרבנים של ברלין, ותלמיד חכם מפורסם.

הרב בנעט מהונגריה תיאר סיפור נוגע ללב.

גוי רצה לשאת בת ישראל, למד הלכה ועברית –  ומתוך כך דבקה נפשו באמת ובתמים ביהדות.

הרב ראה שכוונתו לשם שמים, והחליט לגיירו. אך אז הזהיר רופא מומחה, שיש לו מחלות לב וסוכר. אם ימול – ימות!

תהליך הגיור מבוסס על מילה, טבילה וקבלת עול מצוות[5]. הרב וינברג מתלבט:

האם אפשר להסתפק בטבילה וקבלת מצוות, כיון שהמועמד מתחייב לשמור ולעשות כל חוקי התורה בכל דקדוקיה ופרטיה, ואז מהמילה עצמה יהיה פטור מחמת האונס?

או שמא המילה של גר היא תנאי ולא יעבור, חלק מתהליך הגירות – כפי שכותב גדול הדור, "האחיעזר", הרב חיים עוזר – ולכן לא ניתן לוותר עליה ואין הגיור חל בלעדיה?

דרכם של פוסקים היא קודם כל לחפש במסורת והרב וינברג מחפש ואינו מוצא פסק הלכה למעשה.

נכון, יש דיון – תיאורטי – אצל בן הדור הקודם, הרב יואב וינגרטן, בעל "חלקת יואב"[6]. לפי פירושו, גוי שטבל "נתקדש במקצת". זה מצב בינים. הוא לא גֵּר גמור, אבל כבר אסור לו לעבור עבירות, בדיוק כמו יהודי.

כמובן, לאחר הטבילה בית הדין חייבין לְכוֹפוֹ להימול ולהיות גֵּר גמור.

כך נמצא ההיתר: הגוי שלנו יטבול לשם גירות, ואחר כך יהיה פטור מן המילה מחמת הסכנה הרפואית.

אבל הרב וינברג מסוייג. פרשנות איננה פסק.

הוא משתף: לבי מהסס לקבל מסקנות להלכה על יסוד קושיות חריפות שאפשר ליישבן.

והסברה שלו הפוכה משל ה"חלקת יואב":

התורה גזרה, שגויים זכרים אינם יכולים להיכנס לקדושת ישראל בלא מילה וטבילה.

אין גיור חלקי!

ובכלל, זה נגד ההגיון להעניק לגוי פטור של אונס וסכנה. כנכרי אינו מחויב להתגייר ויכול להישאר בגויותו ולא למול את עצמו.

יש לו רצון טוב, לגיבור האלמוני של המעשה הזה, אבל אין לו תקנה איך להתגייר!

****

הלכה ומטה הלכה

הדיון של הרב וינברג מארח אותנו במעבדה של תלמיד חכם ופוסק.

לנוכח שאלה חדשה, הוא מחפש תקדימים. ואז הוא בוחן סברות ומשקלל.

הוא לא כותב זאת, אבל יש כאן התנגשות בין הלכה לבין מטה הלכה. האם להתחשב במי ששואף מכל ליבו להיות יהודי, או לדחותו בגלל מיגבלה פורמלית. הרב וינברג הצטיין ברגישות מטה הלכתית, אבל כאן הוא נכנע ל"גזירת הכתוב", לפורמליזם ההלכתי.

עדיין, הרב מציע לגוי נחמה ותקנה.

הוא יכול לקיים שבע מצוות בני נח ולהיות אחד מחסידי אומות העולם…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (לך לך) יז, י-יא, יד

[2] תוספתא שבת טז ה. גרסה שונה במקצת: שבת קלד א, חולין מז ב.

[3] אנציקלופדיה הלכתית רפואית ג עמ' 691, מנחת יצחק ח פט, רמב"ם מילה א יח

[4] שרידי אש, סז, סח.

[5] הלכות גדולות ח, הלכות מילה עמוד קנב

[6] שו"ת חלקת יואב תניינא ח