ייחודה של הצרעת המקראית | עצירה למחשבה על פרשת תזריע-מצורע תשפ״ה

למרות הידע הרפואי הרב בזמננו, לא הצליחו לזהות את מחלת הצרעת. עדיין, אפשר ללמוד הרבה מהשוואה בינה לבין השחין –  וגם מסיפורי המצורעים הפזורים בתנ"ך.

כמו הבהקת, זו מחלה שאינה מגבילה, רק מביישת.

וכיון שהיא אינה מדבקת, חכמינו יישמו לגביה את העקרון הגדול של דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   * 

שתי פרשיות עוסקות בצרעת. יש לנו רשימה מפורטת של תסמינים לזיהוי, ועדיין – בלתי אפשרי לחוקר המודרני, רב ידע וטכנולוגיה, לזהות אותה בוודאות. דבר אחד ברור: מחלת הצרעת המודרנית, שנקראת גם "מחלת הנסן" על שם הרופא שזיהה אותה ואת החיידק שלה, בשנת 1873, אינה זהה[1] למחלה שנזכרת במקרא.

אפשר ללמוד מן ההשוואה בין שחין לצרעת[2]. גם השחין אינו מזוהה בוודאות, אבל אנו יודעים שזו מחלת עור קשה: איוב, שלקה בה, יושב בתוך אפר ומתגרד בשברי חרס מחמת העיקצוץ. המחלה יכלה להוביל למוות, כפי שהיה צפוי למלך חזקיהו, או להתרפא מעצמה, כמו במצרים וכמו אצל איוב, או עקב טיפול משחתי, מריחה בתאנים, כדברי הנביא ישעיהו[3].

לא מצאנו שום תיאור אודות סבלו של המצורע. המסקנה המפתיעה היא שהצרעת פוגעת במראה החיצוני – אבל אין לה[4] השלכות אחרות!

רק בושה.

דרשו חכמינו[5]:

והיה בעור בשרו – מלמד שהוא מצטער ממנו.

אף אחרים מצטערים ממנו, רואים אותו שהוא מצטער…

החברה מנדה אותו, והתורה[6] מנדה אותו:

בָּדָד יֵשֵׁב – עליו להתרחק מכולם.

מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ – יעקור מביתו ומסביבתו אל מחוץ לכל יישוב.

הצרעת גורמת לסבל חברתי אבל, בניגוד לשחין, אינה מגבילה את החולה!

כך משתמע גם מסיפורי המקרא. נַעֲמָן, שר הצבא האהוב של מלך אֲרָם, הוא[7] גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע – והוא מנהל קרבות, מקיים חיי משפחה ומלווה את המלך לכל מקום. (יתכן שבארם לא בודדו מצורעים, או שמא זכה נעמן ליחס מיוחד מהמלך?)

****

עונשו של המלך עוזיהו

המלך עוזיהו[8] הומלך כבר בגיל שש עשרה ומלכותו הארוכה נמשכת חמשים ושתים שנה. הוא רב פעלים והישגים: לוחם גיבור שמנצח את פלשתים ועמים נוספים, מרחיב את גבולות הממלכה, בונה מגדלי מגן ומקדם את החקלאות, גם בשטחים המסופחים.

אבל אז…

וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית – גאוותו בכוחו מובילה לכשלון

וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְדֹוָד לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת – רק לכהנים מותר

הכהן הגדול מתרה בו ועוזיהו רק מתרגז, ואז –

וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ

עוזיהו יודע מה עליו לעשות:

וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ יְדֹוָד – מבין שזה עונשו.

וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע – במקום בארמון, הוא מתגורר בבית מיוחד למצורעים. בהסדר מיוחד, בנו מולך במקומו במשך שלוש עשרה שנים.

נשים לב: עוזיהו המצורע חי עוד שנים רבות!

הצרעת היא סימן וסיבה לנידוי חברתי, ולא יותר.

בני התקופה מבינים שזה עונש משמים, שצריך לקבלו בסבלנות, בתקוה שיעבור – ואפילו הגויים מבינים זאת, כמו בני ארם.

****

הלכה מתחשבת

הצרעת אינה מחלה מידבקת, ולכן אפשר… להתחשב במנוגע.

חכמים הקלו בדינו[9]:

חתן שנראה בו נגע – והיה צריך[10] לקיים בו מייד: נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן

נותנין לו שבעת ימי המשתה – דוחים את בדיקת הכהן לשבוע ימי המשתה שחוגגים לכל זוג חדש.

וכן ברגל, נותנין לו כל ימות הרגל – מי שלקה בצרעת בסוכות, בפסח או בשבועות, אין קוראים לכהן שיאבחן אותו ואין כופים עליו לשבת בדד בבית החופשית, או במקבילה המאוחרת שלו.

אפשר לחכות שבוע. ראוי לחכות שבוע. גם אם מגיע לו עונש ונידוי, ולכן הוא לקה בצרעת – אפשר לחכות עם זה, ולכן זו מצוה לחכות!

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם[11] – הוא כלל גדול בתורה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] אנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך עור, כרך ה עמ' 170.

[2] ד"ר יצחק יוליוס פרויס, הרפואה במקרא ובתלמוד, פרק יב מחלות עור. על צרעת, ועל שחין.

[3] מלכים ב כ, ישעיהו לח.

[4] מרדכי כוגן, "מקרא לישראל" על מלכים ב ה א, מציע שמדובר בבהקת, שבה יש רק נזק קוסמטי.

[5] ספרא תזריע – פרשת נגעים פרשה א פרק א אות ו

[6] ויקרא (תזריע) יג, מו

[7] מלכים ב ה, א-ה ; יח.

[8] דברי הימים ב כו, ובעיקר: טז-כא. ראו גם שרה יפת, מקרא לישראל.

[9] משנה נגעים ג ב ; ספרא תזריע – פרשת נגעים פרשה ג פרק ה אות ב

[10] ויקרא (פרשת תזריע) יג, ט

[11] משלי ג, יז