לִבְנַת הַסַּפִּיר | עצירה למחשבה על פרשת משפטים תשפ״ו

משה לוקח את אהרן, בניו ומנהיגי ישראל לאירוע תמוה ובלתי אפשרי: הם רואים את א-לוהים.

איך מלמדים אותנו הרמב"ם ובנו רבי אברהם, אונקלוס ורס"ג ואבי המפרשים רש"י לפענח את המסופר?

(כ660 מילים)

* * *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

* * *

קטע קצר בפרשתנו^[1] מעורר שאלות קשות מאד מבחינה תיאולוגית ופילוסופית.

וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל – לאן הם עלו?

וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹוהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו – ואיך זה יתכן?

כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר – מה היה שם שנראה לבן כמו ספיר וטהור כמו השמים?

וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ – לטוב או לרע?

וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ – אכילה ושתיה ממש?

בימינו הכל מכירים את עיקרי האמונה של הרמב"ם: א-לוהים אין לו גוף ולא דמות הגוף. בלשוננו: אין לא-לוהים שום תכונה פיזיקלית.

הרמב"ם שילב באופן מופלא בין ידע תורני מעמיק לבין ידע פילוסופי המתאים לתקופתו, ולכן הניסוח הזהיר שלו. ואולם הרעיון של נשגבות א-לוהים לא היה באמת חדש. גם התורה עצמה מזהירה שלא לייחס לא-לוהים מראה וגוף.

אז על מה מדובר בפרשתנו?

****

לפענח סמלים

הקריאה שלנו משלבת רעיונות ופירושים של גדולי הרבנים והוגי הדעות שלנו, פותרת את הקשיים הפילוסופיים והסתירות ומציעה משמעות לחוויותיהם של הזקנים.

אלו שהוזמנו לעלות עם משה רבנו היו אהרן ושני בניו, נדב ואביהוא, ועוד שבעים מנהיגים וחכמים, שנקראים בהמשך גם אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. רבנו אברהם בן הרמב"ם מסביר שהם היו בעלי כישורים מיוחדים, שהיום היינו מגדירים בתור יכולות פילוסופיות ומיסטיות. עם בחירתם, הם הוזנקו למצב נפשי מיוחד השמור לנביאים.

וַיַּעַל מֹשֶׁה – זיכה אותם בהתעלות כלומר התקדמות בסולם הדרגות הנבואי.

וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ – אמנם לא זכו להשגים גדולים וגם לא לאורך זמן אלא לאותו אירוע בלבד.

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ – זכו לחוויה נעלה, שמתוארת כאן בלשון אכילה ושתיה. כך גם בעוד מקומות בתנ"ך, למשל: בשיר השירים לפי חלק מהפרשנויות שלו.

וַיִּרְאוּ – לא בעינים אלא בנפש. לפי הרמב"ם זה מה שנקרא אצלנו "דמיון" ואצלו "כוח המדמה". השפע הא-לוהי, כלומר המסר הנבואי, יורד ונקלט אצל כל חוזה ונביא בהתאם לטהרת כוח הדמיון שלו, וכל אחד ואחד תופס את המסר לפי הנחות היסוד שלו שזכה להשיג ולברר.

וְתַחַת רַגְלָיו – של כסא הכבוד. א-לוהים בורא העולם ומנהיגו, ולכן הציור הנבואי הוא של מלך היושב על כסאו. הנביאים, כמו ישעיהו, לעולם אינם רואים את הא-לוהים עצמו, שזה לא יתכן, אלא את כסא הכבוד שעליו כביכול הוא יושב.

רב סעדיה גאון (רס"ג), ראשון הפילוסופים של אומתנו, הציע למראות הנבואה פירוש שונה, שאומץ על ידי הרמב"ם עצמו במורה נבוכים, חסידי אשכנז, ועוד רבים אחרים. א-לוהים ברא יש מיוחד, "הכבוד", שלובש צורות שונות עבור הנביאים והחוזים. למעשה, כבר קדמו אונקלוס.

גם הרמב"ם וגם רס"ג מסכימים כי הנביאים רואים מראה שאינו אמיתי, והוא נוצר עבורם. לפי אונקלוס ורס"ג זו בריאה מיוחדת, ניסית, שמקבלת צורות שונות. לפי הרמב"ם, כל נביא מלביש את המסר הנבואי – רעיון שניתן לתרגם למילים – בסמלים, דימויים ותמונות בהתאם לאישיותו, בלשון חכמינו: האספקלריה (מראה או חלון) שלו האישית.

לכן, התיאורים החומריים בפרשתנו הם צורות שלובש הכבוד – או יוצר הדמיון – כדי להעביר מסר.

וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים – הבינו במראה הנבואה (ולקמן נראה מה הבינו).

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ – זו היתה חוויה שמרווה את הנפש ואף גורמת לעונג רב.

****

פירוש לִבְנַת הַסַּפִּיר

החויה כללה את המראה הבא: וְתַחַת רַגְלָיו – של כסא הכבוד – כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.

הביטוי כְּמַעֲשֵׂה מלמד אותנו שזה לא באמת, רק בכאילו. אך מה הרעיון מאחורי הסמל של לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר?

מעניין כי אבי המפרשים רש"י, שהיה רחוק מן העולם הפילוסופי של רס"ג והרמב"ם, הציע את הפירוש המסתבר ביותר.

כמעשה לבנת הספיר – היא היתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל, שהיו משועבדים במעשה לבנים.

וכעצם השמים לטהר – משנגאלו היה אור וחדוה לפניו.

המסר של החזיון הוא… מדהים: א-לוהי העולם, בורא שמים וארץ, אכפת לו מעם ישראל! הוא מצטער בצרתם, כביכול מחזיק סמל ועדות לשיעבוד שלהם במצרים.

אותו רעיון יבטא רבי מאיר^[2]: בשעה שאדם מצטער, שכינה מה הלשון אומרת? כביכול: קלני מראשי קלני מזרועי – הקב"ה כביכול משתתף בסבל האנושי!

ואז הכל מתהפך לטובה, כי לאחר הגאולה יש, כדברי רש"י, אור וחדוה לפניו.

הקשיים התיאולוגיים והפילוסופיים מוצאים את פתרונם דרך מילון הסמלים. חכמי ישראל נעזרו במשה כדי להתקדם בהבנתם וכך השיגו – וחוו באושר – את הידיעה הודאית שיש בורא ומנהיג לעולם, והוא אוהב אותנו ושומר עלינו.

ולכן זה נכתב בתורה, כי השיעור הזה נכון וקיים ומלווה אותנו עד היום הזה.

* * *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

* * *

[1] שמות (משפטים) כד, ט-יא

[2] משנה סנהדרין ו ה