להבדיל בין היום לבין הלילה | עצירה למחשבה על פרשת בראשית תשפ״ה

מתי מתחיל היום ומתי מגיע הלילה? האם יש להתנהל לפי השקיעה או לפי הופעת הכוכבים?

מה עשו חכמים במצב של ספק?

מהי הסתירה היסודית בפרשתנו? ומה אפשר ללמוד מזה לגבי הווייתו הייחודית של האדם בעולם?

(עיבוד של דף הפרשה לשנת עח)

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

אור וחושך, יום ולילה, טוב ורע. אלו ניגודים יסודיים עבורנו, גם היום, במאה ה21. 

מאז הופיעה התאורה החשמלית, המלאכותית, אנו מעצבים את סדר היום כרצוננו. אפילו הילדים אינם הולכים לישון עד שמכבים להם את האור. אבל האבחנה בין יום ללילה עדיין משמעותית, עדיין קובעת.

גם עבור דינים רבים בתורה.

רוב המצוות אינן כשרות אלא ביום. תקיעת שופר וברית מילה (מן התורה), קריאת מגילה (מדרבנן), וכן רוב עבודות המקדש. הכהן שטבל מטומאתו נאלץ לחכות ללילה הבא. אין הוא רשאי באכילת תרומה וקודש אלא מששקעה עליו חמה ויצאו הכוכבים[1].

אין לנו מקדש, אבל גם בעולם המודרני האבחנה הזו קובעת לגבי שבת, תפילות ועוד.

אך מתי מתחיל היום ומתי הוא מסתיים? מתי בא הלילה? מהו הסימן הקובע?

יש אומרים שהיום מתחיל עם הנץ השחר (אור ראשון) ויש אומרים: עם הופעת החמה בפועל.

בדומה לזה, אפשר לומר כי הלילה מגיע עם שקיעת החמה או רק מאוחר יותר, עם צאת הכוכבים.

התלמוד[2] מנסה לפשוט את שאלתנו מן התיאור בספר נחמיה על בנית חומת ירושלים.

וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה … מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים

והראיה נדחית. יתכן שהבונים הקדימו ואחרו ככל שיכלו, ועבדו אל תוך הלילה.

להלכה, חכמים לא הכריעו בדבר. ולכן

אין קורין את המגילה, ולא מלין… עד שתנץ החמה.

וכולן שעשו משעלה עמוד השחר – כשר[3].

וכן לגבי סיומו של יום. לפי דעה אחת, עם שקיעת החמה מתחילים איסורי שבת מן התורה, כדעת רבי יוחנן ותלמידו רבי אלעזר[4]. אבל הדעה הרווחת יותר היא:

הא קיימא לן (ברור לנו) דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא[5]

ולמסקנה – מקבלים שבת עם השקיעה (למעשה, קצת קודם) ואין מוציאים אותה עד לצאת הכוכבים.

****

העמימות ביסוד הבריאה

ומה אומרת פרשתנו, שבה מתחיל הכל?

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה – המאורות קובעים!

וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים … אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם – השמש

וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים – הירח והכוכבים

לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ … וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ[6]

השמש, המאור הגדול, נועדה ל"ממשלת היום". כשהיא נעלמה לה מתחת לקו האופק, נגמר היום.

והלילה? המאור הקטן, הירח, נועד לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, אבל לפעמים אין ירח, ולפעמים הוא נראה אפילו ביום!

לכן פירשו חכמינו כי הלילה נקבע לפי הופעת הַכּוֹכָבִים

בהתאם לכללי הפרשנות של חכמינו[7], כוכבים, בלשון רבים, הם שנים.

רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא:

כוכב אחד ודאי יום.

שנים ספק לילה.

שלשה – ודאי לילה[8].

והסוגיה מסבירה:

מיעוט כוכבים שנים

קדמיא לא מתחשב. [הראשון אינו חשוב כלל להיספר, ולכן צריך שלושה כוכבים]

אז יש לנו שני זמנים קובעים: הזמן שבו השמש שוקעת ונעלמת והזמן שבו מופיעים לפחות שני כוכבים. ושני הזמנים האלו, השונים זה מזה, מופיעים בתורה, בפרשתנו.

מפליא הדבר: כבר בבריאת העולם, ביום הרביעי, שבו נקבעו סדרי היממה, יש לנו מצב של עמימות, של ספק.

אולי רשאים אנו להציע שלמדנו מכאן לקח גדול. במציאות האנושית  – ואולי גם הפיזיקלית כפי שהיא נראית לאדם – לא תמיד מוצדק לצפות למצבים חד משמעיים.

בחיינו אנו נתקלים פעמים רבות במצבים חד משמעיים – אבל תמיד יהיו וישנם מקרי גבול, שטחים אפורים, עמימות וספקות.

זה חלק מההויה האנושית, וזה קיים כבר מששת ימי בראשית. נבראנו אל תוך עולם של עמימות, ועם זה עלינו להתמודד ולפעול.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] רשימה מפורטת של דוגמאות, ניתן למצוא במסכת מגילה כ א-ב ועוד

[2] תוספתא שם, מגילה שם, ברכות ב ב ועוד, נחמיה פרק ד טו

[3] מגילה כ א

[4] מנחות לו ב.

[5] מגילה כ ב ועוד

[6] בראשית א יד-יח.

[7] ספרא מצורע, פרשת זבים, פרשה ה סוף פרק ז אות ח

[8] ירושלמי (וילנא) ברכות א