להורות בלי תמורה | עצירה למחשבה על פרשת ויקהל-פקודי תשפ״ו
מי היו הראשונים שהמציאו את מלקחי הלידה, שהצילו חיים מאז המאה ה18 ועד היום? מה קרה להמצאה הראשונה ולמה? ואיך זה קשור לפרשתנו – ולהיסטוריה של שתי משפחות כהונה מימי בית שני – ולכולנו?
(כ530 מילים)
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
וויליאם צ'מברלן היה הוגונטי, כלומר פרוטסטנטי צרפתי, שברח לאנגליה כדי להימלט מרדיפות הדת של תקופתו, המאה ה16. הוא היה רופא ומיילד, וכמוהו גם בניו (אשר שניהם נקראו באותו השם: פטר). יחד הם פיתחו אמצעי מציל חיים: מלקחי לידה[1]. עד להמצאתו, אם הוולד היה תקוע בתעלת הלידה, זו היתה סכנת חיים עבורו ולעתים גם עבור האם. המלקחים הארוכות והמקושתות שפיתחו בני צ'מברלן איפשרו למשוך בעדינות את הולד החוצה.
אבל בני צ'מברלן לא רצו לחלוק את הפטנט הייחודי שלהם עם שאר אנשי ונשות המקצוע. כדי למנוע כל אפשרות של הדלפה, המיילד היה מגיע עם תיבת עץ גדולה, מעוטרת בזהב, שנישאה בידי שני אנשים שנשלחו בהמשך החוצה מחדר היולדת, והדלת היתה ננעלת. המיילד היה מכסה את עיניה של היולדת, ואף משמיע רעשים או מצלצל בפעמון כדי להסתיר את הקולות שהשמיעו מלקחי המתכת. ואכן הסוד נשמר היטב.
יש לציין כי הנין, יו צ'מברלן, הציע למכור את הפטנט המשפחתי בפריז, למלך לואי ה14. זה היה בשנת 1670. הוא ביקש סכום אדיר, עשרת אלפים מטבעות זהב. ניתנה לו הזדמנות להוכיח את השיטה: היה עליו ליילד אשה שהקשתה לילד במשך יותר משבוע. המצב היה בלתי ניתן להצלה, לפחות עבור היכולות של יו והמכשיר שלו. האם והתינוק מתו והוא נאלץ לחזור לאנגליה בבושת פנים.
הסוד נשאר במשפחה. רופא אחר חזר והמציא את הפטנט שיציל חיים מאז ועד היום. ד"ר וויליאם סמלי פיתח מכשיר דומה אבל משופר, לימד את השיטה למאות תלמידים ותלמידות, ואף פירסם ספר בשנת 1752. הסוד של צ'מברלן נשאר קבור, פשוטו כמשמעו, במחבוא מתחת לרצפה באחוזה המשפחתית, שם התגלה, באופן מקרי, בשנת 1813. בארגז חתום נמצאו ארבעה מכשירים מארבעה דורות, שייצגו שיפורים הדרגתיים. לצידם נחו מכתבים אישיים שזיהו את הבעלים ללא פקפוק. אבל… הפטנט כבר היה ידוע מזמן והתגלית רק העידה שאפשר היה לפרסם אותה הרבה קודם – ולהציל חיים.
ואיך זה קשור לפרשתנו?
****
נדיבות לב
בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך זכו לכישורים יוצאי דופן בתחום האמנות והטכנולוגיה של זמנם. לכן הם יכלו לבנות את כלי המשכן. והיתה להם תכונה נוספת, חשובה ומדהימה לא פחות.
היה להם לב.
הם ידעו ללמד לאחרים את מה שהבינו בעצמם, תופעה לא שכיחה, כי יש כאלו שטובים בהבנה, פיתוח, ייצור, אבל אינם יודעים להעביר לאחרים מה שהם מבינים כל כך בקלות.
ויש כאלו שמיטיבים להבין וגם ללמד, אבל אינם רוצים לעשות זאת.
בצלאל ואהליאב, משער בעל "אור החיים", היו מורים ומלמדים לכל הרוצה, כלומר חלקו בחפץ לב את ידיעותיהם עם כל אחד. לכן נאמר על כל אחד מהם: וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ[2].
לא, לא כולם כאלו, ודווקא בעלי יכולת וידע מעדיפים לשמור לעצמם את הפטנטים שלהם.
בתוספתא[3] נזכרו שתי משפחות של כהנים, האחת, בית גרמו, התמחתה בייצור לחם הפנים הקרב במקדש. השניה, בית אבטינס, היטיבה לייצר את הקטורת. שתיהן שמרו את הסוד שלהן במשך שנים רבות, מדור לדור. חכמים זימנו מומחים מאלכסנדריה אבל הם לא היו מסוגלים לשחזר את ההישג, לא לגמרי.
ראוי לציין: בני המשפחות נימקו את סירובם לגלות את הסוד כדי שלא ישתמשו בו למטרות עבודה זרה. וחכמים נאלצו לקבל את דבריהם. התוצאה? לאחר שנעלמו הבתים, לאחר חורבן המקדש, נעלמו איתם הסודות המקצועיים שלהם…
בצלאל, אהליאב וגם ד"ר וויליאם סמלי הם דוגמאות מופתיות של נתינה לאחרים, של מי שזכו גם לכישורים שמאפשרים להם לפתח אמצעים טכנולוגיים מופלאים וגם ללב שאינו חמדני, אלא מוצא את האושר השמור לנדיבי לב.
והלקח ברור מעצמו.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] על הסיפור המפורסם הזה ראו במאמרו של פיטר דון, The Chamberlen family (1560-1728) and obstetric forceps והשלמות של Claudia Elphick במאמרה The Curious History of Obstetric Forceps, https://www.historic-uk.com/CultureUK/Curious-History-Obstetric-Forceps/.
[2] שמות (ויקהל) לה, לד ואור החיים שם.
[3] יומא פרק ב.