לחם הפנים ופיקוח נפש | עצירה למחשבה על פרשת תרומה תשפ"ה

לחם הפנים הוא מערכת של שתים עשר ככרות שמונחות על השולחן בקודש הקודשים. לאחר שהן מוחלפות בחדשות, פעם בשבוע, הן ניתנות לכהנים לאכילה.

אז איך נתן אחימלך הכהן לדוד את לחם הפנים עבורו ועבור מלוויו?

ואיך המעשה מן ההיסטוריה העתיקה שלנו נוגע לשאלה אקטואלית בדיני רפואה שהוצגה לפני רבנו הנודע ביהודה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בפרשתנו מופיעה מִצְוַת לחם הפנים[1].

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה … אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ – מן התרומות ייבנו המשכן וכליו.

וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים – ומה מטרתו?

וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד

כרגיל בתורה, פרטי המצוה[2] במקום אחר.

בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְדֹוָד תָּמִיד – הלחם מוחלף מדי שבת בשבתו.

וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְדֹוָד – הלחם הישן ניתן לכהנים לאכילה.

הלחם קדוש עד שהסתיימה מצוותו, ואחר כך הוא מותר אך ורק לכהנים ובטהרה.

ובכל זאת…

****

דוד אוכל את לחם הפנים

בבריחתו מפני שאול, ללא צידה, ללא נשק, מגיע דוד אל נֹב, עיר הכהנים. הוא מבקש עזרה מאחימלך, הכהן הראשי[3]. ודוד מעמיד פנים כאילו הוא בשליחות סודית מטעם המלך ואסור לאיש לידע עליה. וכי מה עוד היה יכול לעשות?

הוא גם טוען שיש איתו נערים הממתינים לו אי שם.

אחימלך מאמין לו. הלא דוד הוא, למיטב ידיעתו, שר הצבא של שאול!

הוא מצטדק: אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ – לחם שמותר רק לכהנים.

אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה – רק טהורים רשאים באכילתו. גם דוד, אבל הכהן אינו אומר זאת במפורש מפני כבודו. דוד מבטיח שהם כולם טהורים. ואז –

וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְדֹוָד לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ.

פשוטו של פסוק: בהעדר לחם אחר, קיבל דוד מאחימלך את לחם הפנים שירד מהשולחן כשהוחלף בחדש.

מה ההיתר?

המפרשים תמימי דעים: זה לא כתוב, אבל היה כאן פיקוח נפש. לדוד לא היה אוכל אחר. והוא היה במנוסה. הוא נזקק ללחם להמשך דרכו, ואם היו לו נערים מלווים, אז גם עבורם.

הפתעה: לסיפור הזה יש היבט אקטואלי. מאד.

****

פיקוח נפש עתידי

רבנו הנודע ביהודה (הנו"ב) דן[4] בשאלה שהינה אקטואלית עד היום הזה.

חולה נותח ומת. האם מותר לחתוך בגופו במקום הניתוח כדי להתלמד? האם איסור ניוול המת ובזיונו יידחה הפעם למען הצלת נפשות אפשרית בעתיד?

בלשונו של הנו"ב: להיות מיזהר זהיר במלאכה זו על תכליתה (=להבין את הנושא בשלימות).

בעברית שלנו: אין לפגוע בגופו של המת, כגון בניתוח, אך יתכן שלמען פיקוח נפש לאחרים, ללמוד את הנושא היטב – מותר.

הנו"ב עונה:

דין ערוך ומפורש שאפילו ספק (של פיקוח נפש) דוחה שבת.

אבל בנדון דידן אין כאן שום חולה הצריך לזה. רק רוצים ללמוד חכמה זו – אולי יזדמן חולה.

לפי הנו"ב, זו חששא קלה ואין בכוחה לדחות שום איסור תורה ואפילו איסור דרבנן.

כי אם חוששים לעתיד לבוא, אם מגדירים את החשש הזה בתור ספק נפשות, אם כן יהיה כל מלאכת הרפואות – שחיקת ובישול סמנים והכנת כלי איזמל להקזה – מותר בשבת. שמא יזדמן היום או בלילה חולה שיהיה צורך לזה.

בזמנו של הנו"ב, שלא כמו היום בכל בית חולים, אלו ספקות רחוקים (ולכן היום זה אחרת והנושא מורכב בהרבה).

הנו"ב מוסיף: קשה לחלק (ולקבוע דינים שונים) בין חששא לזמן קרוב לחששא לזמן רחוק.

מסקנתו: חלילה להתיר דבר זה!

מצבי פיקוח נפש נחלקים לדברי הנו"ב לשלושה זמנים ושלושה סוגים. בפיקוח נפש מיידי – הכל מותר. בפיקוח נפש רחוק – הכל אסור. בפיקוח נפש קרוב עדיין הכל אסור כי קשה להבדיל בין זמן קרוב לרחוק.

שאלתו ותשובתו של הנו"ב מתקשרות לנושא שלנו, ההיתר של לחם הפנים לדוד ולנעריו לדרך.

הנו"ב אינו מתיר איסורים אלא רק בפיקוח נפש מיידי. אבל במעשה דוד ולחם הפנים אחימלך הסתמך, אם כי לא במפורש, על היתר מחמת פיקוח נפש עתידי. דוד מבקש לחם עבורו ועבור הנערים שלו – להמשך הדרך.

(ראוי לציין שחכמינו העמידו את בקשת דוד במצב שבו היה רעב ברמה של בולמוס[5], כלומר זקוק מיידית לאוכל, אבל אין זה פשוטם של פסוקים).

מכאן, ממעשה היסטורי בתולדות דוד, למדנו שפיקוח נפש עתידי אף הוא נימוק להתיר איסורים, וגם במצב כזה פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות תרומה כה ב; כג; ל.

[2] ויקרא (אמור) כד, ד-ט

[3] שמואל א כא,

[4] מהדורא תניינא יורה דעה רי

[5] מנחות צה א, רש"י.