למה צחקה שרה ומדוע נכתב הסיפור | עצירה למחשבה על פרשת וירא תשפ״ו
א-לוהים בישר לאברהם ואחר כך לשרה על הולדת בנם יצחק. אברהם שמע וצחק באושר. שרה צחקה בליבה מפני שפקפקה, והמלאך הוכיח אותה וענה לה תשובה.
איך מבדילים בין צחוקו של אברהם לצחוקה של שרה? מה ענה המלאך לשרה? ומדוע בכלל נחשף הסיפור הזה בתורה?
(כ590 מילים)
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
אתם מוזמנים לסעודה.
מתחת לאילן, בַּצֵּל, יושבים שלושת האורחים. אברהם, למרות זקנותו, עומד לפניהם, מוכן לשרת, כאיש צעיר. המנות מוגשות: בשר וחמאה, לחם טרי שאפתה שרה.
והאורחים[1] מפתיעים: אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ. בימים ההם וגם מאוחר יותר, נשים לא הורשו להצטרף לגברים.
אברהם חושב שהם רוצים להודות לה מרחוק על הסעודה. והוא עונה, בקיצור רב, כי לא מקובל לדבר אל אשה אפילו דרך בעלה: הִנֵּה בָאֹהֶל.
ואכן, יש להם מסר עבורה ועבורו. מסר שישנה את חייהם של אברהם ושרה.
שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ – תזכור, אומר לו המלאך[2], איך א-לוהים אמר לך: שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. אז עכשו זה מתחיל. הלידה תהיה בעוד שנה.
וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל – המלאך שאל עליה, כדי לוודא שהיא שָׁם ומקשיבה. הבשורה לשניהם.
הבה נראה איך מגיבים אבות האומה על הבשורה הגדולה ביותר בחייהם.
אז, (בפרשה הקודמת)[3]:
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו – משתחווה כדי להודות.
וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד
והוא מוסיף ואומר אֶל הָאֱלֹהִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. גם לו מגיעה ברכה.
ושרה[4] – נשים לב לניסוח.
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ – אברהם צחק כלפי חוץ ומכאן שביטא בְּלִבּוֹ פליאה והתפעלות. שרה צוחקת ואומרת בְּקִרְבָּהּ – אם היא מסתירה את הצחוק. אז זה לא צחוק חיובי…
מה היא מסתירה?
נמשיך לקרוא.
****
התוכחה של המלאך
האורח המסתורי, שחשף כעת שהוא שליח א-לוהים, ידע איך שרה הגיבה, בתוך ליבה, ומותח ביקורת:
לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה? והמלאך, המדבר בשם א-לוהים, מצטט: הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי?
רגע, הציטוט אינו מדוייק. היא אמרה לעצמה בחשאי: וַאדֹנִי (אברהם) זָקֵן, המלאך אומר: וַאֲנִי (שרה) זָקַנְתִּי.
מדוע השינוי? רש"י, בעקבות חז"ל, מפרש כי א-לוהים שינה את הציטוט כדי לא לצער את אברהם ולפגוע בזוגיות שלו ושל שרה. מכאן לומדים כלל גדול: מותר לְשַׁנּוֹת, כלומר לשקר, מפני השלום.
אמנם יתכן שהציטוט מדוייק, אלא שאין הוא מתייחס למילים שלה אלא למשמעותן. שרה יודעת: אברהם מבוגר ממנה בעשר שנים אבל הוא הוליד בן, מֵהָגָר. והיא? עברה תקופת הפריון שלה. אז הפליאה וחוסר האמון אינם לגביו, אלא לגביה. ולמה היא הזכירה את זקנתו ולא התייחסה לעצמה? מפני שקשה לאדם, גדול ככל שיהיה, להודות בחולשה, וַאֲנִי (שרה) זָקַנְתִּי.
המלאך לפי זה דייק: אלו לא היו המילים שלה אבל זה היה מה שחשה!
ועכשו התשובה: הֲיִפָּלֵא מֵיְדֹוָד דָּבָר? א-לוהים יכול הכל! ולכן: כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן
ושרה? עדיין היא יָרֵאָה, כלומר מתביישת ופוחדת, ולכן היא משקרת: לֹא צָחַקְתִּי.
אבל אי אפשר להסתיר מאומה מא-לוהים. המלאך מדגיש: לֹא, כִּי צָחָקְתְּ!
ואנו תוהים: מה יותר גרוע, לפקפק או להכחיש? וזה מוביל לשאלות נוספות… הישארו עמנו.
****
אנושי, אנושי מדי
מדוע המלאך התייחס בכלל לתגובתה של שרה? לְשֵׁם מָה חשף את מה שהסתירה בליבה ובייש אותה לפני אברהם?
ובכן, א-לוהים לא רצה להשאיר אותה עם ספקותיה ולכן הזכיר לה: הֲיִפָּלֵא מֵיְדֹוָד דָּבָר? הוא יכול הכל!
ועדיין: מדוע נכתב החלק הזה של הסיפור בתורה? למה לנו לדעת על הכשלון של שרה? ובכן, כדי שנלמד איך מתמודדים עם ספק, על ידי התחזקות בידיעתנו שא-לוהים יכול הכל.
ועדיין יש כאן יותר מזה.
ראשית, כפי שאמר מו"ר, הרב גדליה נדל ע"ה, התורה מוכיחה את אמינותה כי אינה מסתירה שום חסרון, שום כשלון. אם שרה לא הצליחה ברגע ההוא להאמין בלב שלם, התורה תגלה זאת. הלא אין צדיק אשר יעשה טוב ולא אחטא – והנה כאן הכשלון של שרה אמנו…
שנית, זה לקח עבורנו. הספק של שרה הוא דוגמא מעודדת לכולנו: אדם יכול להיות צדיק, להיות מסור לעבודת השם, ועדיין לחוש לפעמים ספקות ופקפוקים. לכן זה נכתב, כדי שנדע: כל אחד, אפילו שרה, אולי אפילו אברהם, יכול לחוש לפעמים ספקות וייסורים של אמונה. ועדיין להמשיך להיות צדיק. זה מה שלימדנו המלאך.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בראשית, (לך לך) יח א-טו.
[2] בראשית (לך לך) יז, יט
[3] בראשית (לך לך) יז, יז-יח
[4] בראשית (וירא) יח, יב