לשונות של גאולה | עצירה למחשבה על פרשת וארא תשפ״ה

הדילמה של משה ולאחר מכן של יהושע: הדרך לגאולה רצופה בייסורים. מדוע?

ומדוע לכל אחד מהם ניתנת תשובה אחרת?

ועוד: מדוע גאולה באה בשלבים?

ומה השלב החמישי, ומדוע אין הוא יכול להיות חובה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

משה רבנו זועק[1]:

אֲ-דֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? – המטרה היתה לגאול, לא להחמיר את המצב.

וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה – הֵרַע לָעָם הַזֶּה

וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ – איפה ההבטחה שלך?

יותר מארבעים שנה מאוחר יותר, במצב דומה, תלמידו של משה שהפך למנהיג ישראל, יהושע, נופל על פניו מול א-לוהים לאחר התבוסה[2] נגד הָעַי. וכמו משה, גם הוא שואל:

אֲהָהּ אֲ-דֹנָי יְדֹוִד, לָמָה הֵעֲבַרְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ…?

וכאן עונה לו א-לוהים:

חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי…

לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם… עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם

ולכן היה צריך לתפוס את העבריין, עכן, שלקח מן השלל לעצמו, ורק לאחר שנענש חזרו הנסים וההצלחות כמקודם.

ובפרשתנו[3]? א-לוהים עונה למשה:

אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי יְדֹוָד

וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם

וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם

וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים

וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם

בלי תנאים!

****

לאט לאט

האם היו בני ישראל צדיקים? –  לא, ועדיין הם ייגאלו.

כמו תינוקות שנשבו בדורנו, הם טרם התחייבו לברית, וצריך גאולה לפני שיוכלו לקבל תורה.

והגאולה היתה בשלבים, וחכמינו קראו להם "לשונות של גאולה": וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי.

וכידוע, כנגדם תיקנו חז"ל ארבע כוסות יין בליל הסדר השנתי שבו אנו חוזרים על סיפור הגאולה.

יש ארבעה שלבים, מסביר הנצי"ב[4], כי הגאולה נעשתה לאט לאט.

מושכל פשוט הוא – זה דבר ברור לכל

אי אפשר לצייר – לא יעלה על הדעת

איש המוני כעבד כנעני בעבודת חומר ולבנים – בשפל המדרגה, חומרית ואינטלקטואלית

ועלה במשך מועט למעלת ישראל, לעמוד במעמד הר סיני לקבל התורה – זו קפיצה גדולה מדי.

ועל כן נדרש להעלות דעתו וצלמו של האדם לאט לאט

בעברית שלנו: זה תהליך שלוקח זמן: יציאה מן השיעבוד והסבל – וגם מסיבה זו נדרשו עשר מכות כדי להשתחרר ולחוש את השיחרור – ואז היציאה ממצרים אל המדבר, ורק בסופו של דבר – ההתגלות של א-לוהים.

רגע, יש גם לשון חמישית: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם!

ובכן, כותב הנצי"ב, זו כבר

הבטחה אחרת

שכל כך תעלו בדעת – תתקדמו גם בחכמתכם

עד שתגיעו למדרגה של וידעתם: דבקות ודעת א-להים

בניגוד לגאולה הקודמת, שהיא שווה בכל, כאן זה ענין אינדיבידואלי. כל אחד לפי יכולתו והשקעתו. ולכן הכוס החמישית אינה חובה ואינה יכולה להיות חובה. זו

מצוה ולא חובה – הזמנה להתעלות, והיא מסורה ביד כל אחד ואחד.

עד היום הזה.

****

ומה איתנו?

ומה באמת איתנו?

גם לנו כולנו יש תקופות, עליות ומורדות. לפעמים אי אפשר שלא להישבר.

אבל יש חיים לאחר הייאוש.

וגם כאשר א-לוהים חש לעזרתנו, לעזרת העם ולעזרת כל אדם, זו התפתחות, התקדמות הדרגתית. כמו אצל בני ישראל במצרים, שחכו חודשים כדי לצאת אל המדבר, וגם אז ציפתה להם דרך ארוכה לביתם המובטח בארץ ישראל.

עבור כל גאולה צריך נשימה ארוכה.

ומה אנו עושים אחרי שאנו יוצאים מהצרות, אחרי שזוכים לגאולה?

זה בידנו. האם נחזק את הקשר בינינו לבין א-לוהים?

האם נבחר לקיים בעצמנו וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם?

אנו מוזמנים…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (שמות) ה, כב-כג

[2] יהושע ז, ז-ט; יא-יג.

[3] שמות (וארא) ו, ה-ח

[4] "העמק דבר" לפסוקנו, שמות ו ו.