מִצְאוּ את הנעלמים | עצירה למחשבה על פרשת ויקרא תשפ"ה

ארבעה מיני חוטאים ושוגגים בפרשתנו. מי הם ומה זה מלמד על מבנה החברה וחלוקת האחריות בתוכה?

ואלו לקחים לגבי עצמנו ממתינים לנו בתשתית של הדינים והסוגים של הפרשה?

(הדף הפעם עיבוד של הדף משנת ע"ח)

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

פרשתנו עוסקת[1] בחוטאים בשגגה. יש ביניהם סוגים ודרגות.

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם – זה הכהן הגדול.

וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל… וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה עַל רֹאשׁ הַפָּר…

מי הם זקני העדה? הנשיאים והמנהיגים? לא, הנשיא נזכר מייד בהמשך. אז מי הם? סבלנות…

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא – נשיא שבט, המנהיג העליון של שבטו.

וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ – ואלו כל האחרים. אנחנו.

סיכום בינים: יש כאן ארבעה סוגי טועים, לפי תחום האחריות שלהם: הכהן המשיח מופיע ראשון. בגלל שהוא אחראי לכפרת העם במקדש. אחריו זקני העדה, נשיאי השבטים וכל שאר ישראל.

ועכשו חידה: מי לא מופיע כאן?

ובכן, המלך. מה איתו?

תשובה: בזמן מתן תורה לא היה מלך. לכל שבט היה מנהיג משלו, שנקרא נָשִׂיא. מצות המלך נמסרה לנו בהמשך, בערבות מואב[2], והמלך הראשון נבחר מאוחר הרבה יותר בהיסטוריה שלנו. לכן הוא לא נזכר כאן במפורש. אמנם, דינו כדין הנשיא – וכפי שביארו חז"ל.

ומה עם תלמידי החכמים, פוסקי ההלכה? האם הם לעולם אינם טועים? ממש לא. טעויותיהם מועטות, נדירות, וכפי שמובן מעצמו, לא כל אחד יכול לקבוע מתי החכם טועה – אלא רק חכם אחר, שיבדוק את קודמו. אבל עדיין, זה קורה.

זִקְנֵי הָעֵדָה הם הם תלמידי החכמים, שקובעים עבור הקהל, כלומר שאר העם כולו. מסכת מיוחדת בתורה שבעל פה, "הוריות", מפרטת מה עושים כאשר מורי ההלכה טועים.

כי גם הם עלולים לטעות.

****

ללמוד מן הטעות

לא סיימנו. רעיונות חשובים ממתינים לנו בעיון הזה.

ראשית, מי שטעה זקוק לכפרה. וזה אומר שאדם נתבע גם על עבירות בשוגג. מכאן שעלינו לחיות חיים זהירים, לחשוב ולבדוק ולא להיות פזיזים.

שנית, אין דבר כזה, לחיות בלי לטעות. אין מי שניצל מן הטעות:  לא הכהן הגדול, לא המלך ואפילו לא החכמים.

שלישית, לקח אופטימי: אמנם טעות היא בלתי נמנעת, אך סופה להתגלות. ולכל שגגה יש תיקון וכפרה.

ואיך מתבררת הטעות? מי יכול לגלותה? החכמים. הם עלולים לטעות, אבל הם גם יֵדְעוּ לבדוק את עצמם – ולתקן.

מכאן שחובה על חכמים לעיין בדברי קודמיהם, ולבדוק. אולי יש שם טעות?

וזה הלקח האחרון: חשוב להיות חכם. זה לא מונע טעויות באופן מוחלט, אבל זה כן מאפשר לגלות את הטעות ולתקן, לפעמים את עצמך ולפעמים את כל עם ישראל.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא פרק ד

[2] דברים, שופטים, פרק יז.