מדוע כעס אלישע? | עצירה למחשבה על פרשת נשא תשפ״ה

מדוע כעס אלישע הנביא על הנערים שקראו לו קֵרֵחַ ואיך נידונו לעונש כה חמור, להיטרף בידי דובים?

מה הקשר בין מעשה אלישע לבין פרשתנו?

ובכלל, מהי מטרת הנזירות?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   * 

בשני פסוקים ארוכים[1] מופיע אחד הסיפורים הקשים להבנה בתנ"ך.

אלישע הנביא איבד זה עתה את מורו ורבו, אליהו, והתמנה ליורשו. מייד פונים אליו אנשי העיר יריחו לתקן בעיה במים הרעים במקום. והוא מצליח, מעשה נס.

ואז:

וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ

וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ – לעגו לו

וַיֹּאמְרוּ לוֹ: עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ

וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם

וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְדֹוָד

וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים

במשפט אחד: הילדים כינו אותו קֵרֵחַ והוא קילל אותם והם מתו.

מדוע?

מה היה כה חמור בדיבוריהם?

התשובה עשויה להימצא בפרשתנו.

****

מטרת הנזירות

הנזירות היא מסוגי הנדרים והלכותיה נסקרות במפורט בפרשתנו. אבל שאלה אחת אינה נזכרת ואינה נענית: מדוע לנדור נזירות?

התשובה שנראית מימי חכמינו, והיא מתועדת בכמה מעשים, היא: לשם פרישות. כאותו רועה צאן יפה התואר והשיער שניצח את יצרו באמצעות נזירות.

אבל יתכן שמוקדם יותר, עד לסוף ימי בית ראשון, לנזירות היה תפקיד נכבד בהרבה. מי שרצה להיות נביא היה נודר להיות נזיר.

ואכן, לפי פירוש חכמינו, הנביאים שמואל ואליהו היו נזירים.

והנביא עמוס[2] מתלונן:

וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים

וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר: לֹא תִּנָּבְאוּ

יתכן כי הַנְּזִרִים של עמוס הם אותם בְּנֵי הַנְּבִיאִים[3] של אליהו, שהתלמדו והכינו את עצמם לנבואה.

אם זה נכון, קל להבין את כללי הנזירות. הנזיר אסור ביין כדי להתרחק ממצב שכרות, שעלול להטעותו כאילו הוא זוכה לחוויה בדרך לנבואה. הנזיר אסור להיטמא למתים, כמו כהן, שהרי הוא עובד א-לוהים והיהדות היא דת שמקדשת את החיים[4], וכדי להתרחק מן האמונה האלילית[5] שהדרך לידע על טבעי נבנית בקשר עם מתים. גידול השיער מסמל כיצד הנזיר, המועמד לנביא, משוחרר מאורח החיים השיגרתי, בשונה מהכהנים, שעליהם נאסר לגדל את שערם פרע. גידול שיער, לדעת חוקרי האנתרופולוגיה, מסמן את חיזוק היכולות האנושיות (ואנו נזכרים בשמשון) …

****

אלישע – נביא ונזיר?

לא קראנו ולא מצאנו סימן לכך שגם אלישע היה נזיר. אבל הדברים מסתברים.

ראשית, סביר שמי שתיכנן להיות נביא קיבל על עצמו נזירות.

שנית, מורו ורבו אליהו היה נזיר.

ושלישית, זה מסביר את האירוע המוזר של ענישת הילדים.

אם אלישע היה נביא ובתור נביא נדרש להיות נזיר, אזי היותו קֵרֵחַ יכלה להיראות זרה ומוזרה בעיני אחרים. זה לא הפריע לאליהו לזהות את מעלותיו, לבחור בו ולמנותו לתלמידו ואחר כך ליורשו. זה לא הפריע לבני הנביאים, התלמידים האחרים, להכיר בגדולתו. זה לא מנע מאנשי יריחו לפנות אליו לעזרה לאחר מות אליהו. אבל אותם נְעָרִים קְטַנִּים לא השכילו להכיר בנביא שאינו מגודל שיער – בניגוד בולט כל כך לדמותו המפורסמת של אליהו.

לכן תגובתם: עֲלֵה קֵרֵחַ. הביטוי אינו מובן, אבל הרעיון מאחוריו ברור מאד: איך אתה יכול להיות נביא, בלי שיער פרע, כדרך הנזירים? אתה מתחזה לנביא, אבל אתה לא!

וכידוע, מי שמזלזל בנביא, ושולל את נבואתו, חייב[6] מיתה. א-לוהים אמר למשה:

נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ …

והזהיר:

הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע – אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ

הרמב"ם[7] מפרש:

מצוה לשמוע לו (=לנביא) והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים.

לפיכך, כשנוכח אלישע שהנערים מזלזלים בנבואתו, ידע שהם חייבים מיתה – יש לומר שהיו צעירים אבל בוגרים, לפי דין תורה – ולכן הניח לא-לוהים להענישם, כפי שכתוב בספר דברים.

וכך – הדובים.

אלישע, אם כן, לא התנקם באכזריות בנערים. הוא רק הניח להם לקבל את העונש שבתורה.

רגע. האם לא היה אפשר לעצור, לדבר איתם, להוכיח אותם, לתת להם לחזור בהם? אך שמא הבין אלישע שאין עם מי לדבר, בעוד הזלזול שלהם פוגע בתפקידו כנביא, ויחליש את תוקף דברי הנבואה שלו בעיני העם. לכן, לא היתה לו ברירה אלא לנהוג כפי שנהג.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] מלכים ב ב, כג-כד

[2] עמוס ב, יא-יב

[3] מלכים ב ב, ז

[4] ריה"ל "הכוזרי", הרש"ר הירש, הרב יוסף דב סולוביצ'יק.

[5] הרמב"ם, מורה נבוכים.

[6] דברים (שופטים) יח, יח-יט

[7] יסודי התורה ט ב