מלך ושלטון במשנת רבי עקיבא | עצירה למחשבה על פרשת שופטים תשפ"ד
האם מינוי מלך הוא מצוה או רשות, או אולי אפילו סיכון ועבירה?
זו, כידוע, מחלוקת עתיקת יומין, בין השופט גדעון והנביא שמואל לבין עורך ספר שופטים, ושותפים לה התנאים והאמוראים.
ומה סבור רבי עקיבא, ומהיכן הוא דורש את השקפתו?
ומה ההבדל בין הגישה התורנית של רבי עקיבא לבין הפילוסופיה המדינית של תומס הובס?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
בני אדם לא מסוגלים לנהל את עצמם.
רבנו נסים גירונדי, פוסק והוגה דעות בן המאה ה14, כותב:
ידוע הוא כי המין האנושי צריך לשופט, שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו, ויהיה העולם נשחת[1].
כבר במדבר צרו בני ישראל על משה רבנו, מבוקר עד ערב, כדי שישפוט ביניהם. לכן יתרו חותנו הציע[2]:
וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת – צריך חוקים
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן – צריך ללמד את העם איך להתנהג.
אבל זה לא יספיק
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע – צריך גם שופטים ישרים
וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת – לכל עשר משפחות צריך שופט משלהם!
וגם זה לא מספיק.
צריך שליט אחד שמנהל הכל. אז זה היה משה רבנו. ולדורות?
הפתרון בפרשתנו[3] לקוח מֵהַתַּרְבּוּת של הימים ההם: מֶלֶךְ.
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ – בסיום ההתיישבות
וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי – העם ירצה מלך
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ – אבל האם זו חובה או רשות, מצוה או עבירה?
זוהי… מחלוקת עתיקה מאד.
****
מחלוקת עתיקת יומין
יש כאלו שראו בבחירה והעמדה של מלך חסרון, סיכון ואפילו עבירה[4].
גדעון השופט מוזמן להתמנות למלך:
מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן – אחד משני התפקידים של המלך הוא לנהל מלחמות ולעמוד בראש צבא.
וגדעון מסרב.
לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם. יְדֹוָד יִמְשֹׁל בָּכֶם.
מנגד, ספר שופטים מתאר בעיות שנובעות, לדעת הנביא האחראי לחיבורו ועריכתו, מהעדר מלך!
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל – הביטוי מופיע שלוש פעמים בספר[5]
אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה – כאשר כל אדם בוחר לעצמו את הערכים שלו, יכולים לקרות הדברים הנוראים ביותר, והם קרו.
שמואל הנביא מתנגד למלכות[6], כמו גדעון. בקשת מלך נובעת ממניעים שליליים, ומלך ינצל את העם, ואף יקח בנות לַשְּׁפָחוֹת בארמונו.
המחלוקת קיימת גם אצל חכמינו[7]. רבי עקיבא מציג את עמדתו באמצעות פרשנות לחזיון של דניאל[8], המתאר מה שראה בשמים.
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב – ראיתי כסאות מוצבים ועתיק יומין יושב
כסאות? רבי עקיבא מסביר: אחד לו (לא-לוהים) ואחד לדוד.
הפתרון קשה להבנה יותר מהקושי המקורי. וכי יש מקום בשמים, כביכול לצידו של הקב"ה, לבשר ודם, ואפילו דוד?
פרופסור מנחם לורברבוים[9] הציע שרבי עקיבא מוצא כאן את המצוה להעמיד מלך. לפי פרשנותו, דניאל חולק על גדעון שסבור כי שהממשלה רק לא-לוהים. וכך הוא יקרא את הפסוק שלנו.
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ – חובה למנות שליט
אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ – הכסא הנוסף ליד עתיק יומין מסמל שא-לוהים מפקיד את השלטון בידי האדם.
****
בין רבי עקיבא לבין הובס
בתורה[10] קראנו כי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו ובספר שופטים כי ללא פיקוח מגבוה, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. המשל על בני אדם, הבולעים זה את זה, מופיע לראשונה בדברי רבי חנינא סגן הכהנים[11], ותומס הובס, בספרו "לוויתן" במאה השש עשרה העניק לו פירסום בכל העולם:
ללא ממשלה, בני אדם יטרפו זה את זה, כמו דגים.
גם רבי עקיבא וגם הובס מסכימים לגבי האבחנה הסוציולוגית העגומה על טבע האדם. אבל הובס בנה עליה פילוסופיה מדינית בעוד רבי עקיבא, בעקבות דניאל, מעניק לה משמעות דתית:
א-לוהים בורא העולם מוכן להפקיד את הנהגת החברה בידי בשר ודם, אבל הוא תובע ממנו להיות אדם ראוי, כמו דוד המלך וכמו מלך המשיח לעתיד לבוא.
בינתים, כמובן, כדברי רבי חנינא, כל ממשלה, גם שלטון רשע, כמו רומא, עדיפה על אנרכיה…
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] דרשות הר"ן דרוש יא
[2] שמות (יתרו) יח, כ-כב
[3] דברים (שופטים) יז, יד-טו
[4] שופטים ח, כב-כג;
[5] שופטים יז, ו; יח א; כא כה.
[6] שמואל א ח.
[7] סנהדרין כ ב.
[8] דניאל ז, ט, סנהדרין לח ב.
[9] פוליטיקה וגבולות ההלכה, עמ' 16, הע' 14.
[10] בראשית (נח) ח, כא
[11] אבות ג ב.