נדרים ופתחים | עצירה למחשבה על פרשת מטות תשפ"ד

אדם יכול לקבל על עצמו נדר: התחייבות להביא קרבן או לאסור על עצמו דבר מה. יש גם אופציה לאסור דברים משלו על אחרים. זה אמצעי ענישה עוצמתי, שיכול גם לפרק נישואין.

סיפורו של אביי והלקחים עבור כולנו, בסיוע הכלכלה ההתנהגותית.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בפרשתנו[1] למדנו על ההתחייבות שנקראת נדר:

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַידֹוָד … לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ – לא יחלל את מה שאמר

כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה -­ כפי שאמר כן יעשה

חכמינו הבדילו בין סוגי נדרים:

נדרי קרבן – אדם מתחייב להביא קרבן – או משהו אחר – לא-לוהים. יעקב אבינו, לפני יציאתו לחרן, בודד ומודאג, נודר להביא מעשר מכל רווחיו.

נדרי איסור – אדם אוסר על עצמו דברים מסויימים, למשל פירות. לשם סיגוף או תשובה, למשל.

נדרים שאדם אוסר על אחרים חפץ משלו – שוב, כמו פירות. למעשה, כדי להעניש[2].

במשנה למדנו: אדם רואה שאוכלים מפירות העצים שלו, למשל תאנים, בלי רשות – אז הוא אוסר על האוכלים את הפירות.

זה צעד קיצוני. במיוחד אם משתמשים בו בתוך המשפחה.

אדם אסר את הנאתו על אשתו כי חשב שגנבה את כספו או היכתה את בנו. אם נודע שלא הכתה ולא גנבה, דבריו בטלים. אין נדר ואין איסור. אבל אם גנבה את הכסף או הרביצה לילד, אף על פי שגזר הבעל על אשתו איסור קשה, שיכול להביא לפירוק המשפחה, דבריו חלים.

נדר כאמצעי ענישה הוא כלי אפקטיבי ועוצמתי – ולכן צריך מאד להיזהר כאשר מפעילים אותו.

וזה מוביל אותנו לסיפור על האמורא אביי[3].

****

ראש בראש

לאשתו של אביי היתה בת מנישואין קודמים. אביי רצה לשדך אותה לקרוב משפחתו, ואילו אשתו העדיפה קרוב מהצד שלה.

אפשר שמדובר כאן באשתו השניה של אביי, חומה, שהיתה יפהפיה ולכן אפשר שגם בתה היתה כמותה.

וחומה היתה דעתנית.

אביי איים: אם תשדכי את הבת לקרוב שלך, תהיה הנאתי אסורה עליך.

כלומר: אם לא תשמעי בקולי, נתגרש.

הבת התחתנה עם הקרוב שלה, וכעת אביי נקלע לבעיה. האם יגרש את אשתו?

יש תקנה. התרת נדרים[4]. חכמינו אמרו:

יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא

כל מי שפרוץ בנדרים כמי שנוטל את החרב ודוקרה לתוך מעיו.

מה יעשה? ילך אצל חכם

והוא מרפא לו בלשונו, והוא מתיר לו את נדרו

ההיתר מבוסס על פתח, כלומר טעות בנדר. הנודר לא חישב נכון את האפשרויות, והרי זה כאילו היה תנאי: אני נודר רק אם אין לי טעות – והרי טעה.

לכן הלך אביי אל רבו, רב יוסף, שהציג שאלת מפתח:

אילו היית יודע שהאיום לא יועיל, שהיא תעבור על דעתך, האם עדיין היית נודר את הנדר?

אביי הודה: לא. ואז התיר רב יוסף את הנדר…

****

נדרים וחזרות

כלכלה התנהגותית חוקרת כיצד בני אדם – אנחנו – מקבלים החלטות. אנו מנסים להיות הגיוניים, רציונליים – אבל אנו טועים.

הנה דוגמא משעשעת של דן אריאלי. אשה מתלבטת אם לטוס לחתונה של חברה או לנסוע שעות ארוכות במכוניתה, ולחסוך סכום יפה.

אריאלי ממליץ לה לחשוב על החלטתה כשהיא… יושבת על מכונת הכביסה הפועלת, הרועשת, כי זה מה שהיא תרגיש במשך שעות של נסיעה. זה יאפשר לה לחוות בדמיונה מה תרגיש כשתנסה לחסוך את הכסף אבל תסבול מן הנסיעה…

ההסבר: זאת בעיה נפוצה שעולה בכל פעם שאנחנו נדרשים לקבל החלטה. בזמן ההחלטה אנחנו במצב רגשי אחד, אבל כשהחוויה תתרחש נהיה במצב רגשי ונפשי אחר.

האמורא אביי ואשתו טעו. הוא חשב שיצליח לכפות את רצונו על אשתו. היא יצרה מצב שמוביל לגירושין. את ההחלטה שלה כבר לא היה ניתן לתקן. רק את שלו.

כרגיל בגמרא, המעשה בא ללמד לגבי כולנו. בני אדם אינם מוכנים שיחליטו עבורם. איומים ועונשים עלולים להביא לתוצאה ההפוכה.

זה היה אז, כאשר ילדים, גם בוגרים, צייתו להורים, וכל שכן בזמננו…

גם למען מטרה טובה, לא נודרים ולא מאיימים. מנסים לשכנע ולהגיע לפשרה – ומכבדים את ההחלטה של האחר.

לפעמים גם האדם החכם ביותר צריך לוותר.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (מטות) ל, ג

[2] משנה נדרים ג ב.

[3] נדרים כג א

[4] משלי י"ב י"ב , דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן