נערה ממש אוצר | עצירה למחשבה על פרשת חיי שרה תשפ״ו

איך מוצאים שידוך טוב? לעבד אברהם היתה תשובה: מבחן האופי שבו השיגה רבקה את הציונים הטובים ביותר.

מה היו המעלות שזיהה המבחן? ומה היתה ההפתעה של אליעזר?

(כ640 מילים)

* * *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

* * *

היום נעסוק בחשבון ובפסיכולוגיה.

עבד אברהם, המוכר לנו בתור אליעזר, יוצא לחרן לחפש אשה לבן אדוניו. אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק, אומר אברהם^[1]. נשים לב: הוא אינו אומר לעבד מה לעשות ואיך לבחור. הוא סומך עליו, וכפי שיתברר, אליעזר מיטיב לפעול.

הוא לוקח עשרה גמלים, צידה, עבדים משרתים, וגם תכשיטים ומתנות עבור הכלה ומשפחתה. כדרך המקרא, אנו מדלגים לרגע בו עבד אברהם ניצב ליד הבאר של חרן, המרכז העירוני. וכאן מתחיל הסיפור המפורסם שלנו.

איך מאתרים כלה? זו השעה שבה הבנות הלא נשואות יוצאות לשאוב מים. אליעזר יתבונן בהן, יבחר מועמדת וייצור קשר עם המשפחה. אבל על סמך מה הוא יחליט למי לפנות?

ובכן, מבחן אופי. הוא יבקש מים – בתור זר אסור לו לקחת לעצמו. זה לא מספיק שהנערה תתן לו מים אלא שעליה להציע להשקות את הגמלים.

זה עתה סיים לתכנן ולהתפלל, והנה – רבקה.

****

היופי והלב

קודם כל אנו מגלים את יופיה של רבקה^[2].

וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד – יפהפיה.

בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ – היא בגיל לנישואין אבל טרם דיבר בה איש (מעניין למה – אבל זה עשוי להסביר מדוע המשפחה ניאותה לתתה לנישואין במקום רחוק).

אליעזר מזדרז לבקש מים. והיא נענית ברצון.

וַתֹּאמֶר: שְׁתֵה אֲדֹנִי. וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ

רק אחר כך, כשסיימה, היא אומרת:

גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת – יותר ממה שביקש. הוא קיווה שהנערה תציע להשקות את הגמלים ורבקה מתחייבת למים ככל שיצטרכו.

איזה פרוייקט לקחה אמנו רבקה בת ה12 על עצמה? ומדוע לא אמרה זאת מייד כמו שציפה?

הגמל, "ספינת המדבר", שורד ימים רבים בלי מים. לכן הוא מסוגל לשתות בבת אחת מאה ליטר, לפעמים יותר. ובשיירה היו עשרה גמלים צמאים.

רבקה מצויידת בכד. גודלו המשוער בין חמישה לעשרה ליטרים^[3]. כמה פעמים עליה למלא את הכד על מנת להשקות את כל הגמלים עד שירוו? וכפי שמציינת מורתנו נחמה לייבוביץ^[4], עליה להגיע לבאר, להתכופף עם הכד, למלאו במים, להתרומם איתו מלא – לרוץ אל השוקת – ושם להטות את הכד אל השוקת. וחוזר חלילה. זה מאמץ מתיש, במיוחד עבור בת 12. היא רגילה ללכת יום יום עם הכד המלא על שכמה אבל כאן יש עשרות שאיבות או יותר.

לכן העבד מִשְׁתָּאֵה. הוא קיווה שהיא תציע להשקות, אבל עד רוויה? האם היא תצליח?

ובאמת, איך הצליחה רבקה? כמה זמן זה לקח? ומה חשבו בינתים בביתה?

ההסבר מתבקש מעצמו. חרן היתה^[5] מרכז מסחרי גדול ושיירות של גמלים שכיחות שם. גם בביתה של רבקה יש^[6] מָקוֹם לַגְּמַלִּים. חרן אינה שוכנת במדבר, יש נחלים בדרכים, וכל בעל שיירה מקפיד להשקות את גמליו. רבקה אף יודעת לזהות לפי מראהו של גמל עד כמה הוא זקוק לשתיה. היא יכולה לחשב כמה כדים וכמה שאיבות יידרשו לכל גמל, ואם זה ביכולתה. יהיה עליה לרוץ מהבאר לשוקת כמה עשרות פעמים עם הכד המלא. מעייף – אבל לא בלתי אפשרי. זמן העבודה – בסביבות שעה. כיון ששואבות מתמהמהות לפטפט, לא ידאגו לה.

הדיון בשאלות טכניות אלו אינו מיותר. יחד עם אליעזר, אנו לומדים הרבה על רבקה. היא לא רק יפה ונדיבה, אלא גם חכמה ומעשית. היא עצמאית ומחליטה לבדה (והיא גם חסונה שהרי ביצעה פרוייקט שאיבה). היא מבינה בגמלים, מעריכה נכון – ובמהירות הבזק, בזמן שלוקח להשקות את העבד – כמה עבודה תידרש להשקייתם ורק אז תציע זאת. נדיבות היא תכונה חשובה אבל הנדיב צריך לחשוב מראש לאן הוא נכנס כדי שלא יתחרט ולא יישבר באמצע.

זה היה המבחן שהכין אליעזר וזה מה שהסיק. זו כלה ראויה ליצחק, זו ממשיכה ראויה לשרה!

עדיין אין הוא יודע את שמה אך הוא מעניק לה את המתנות – היא מבינה שזו הצעת נישואין – ורק כעת שואל מיהי (והאם אפשר להתארח בבית משפחתה).

ואז ההפתעה הגדולה.

רבקה^[7] שייכת למשפחה! נכדת דודו של יצחק! בַּת בְּתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר, אחי אברהם אבינו.

אליעזר קורא בהתלהבות^[8]:

בָּרוּךְ יְדֹוָד אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם – קודם תפילת בקשה ועכשו ברכת הודאה.

נָחַנִי יְדֹוָד בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי – בלי שידעתי שאגיע דווקא אליהם!

וכפי שיאמרו^[9] לבן ובתואל:

מֵיְדֹוָד יָצָא הַדָּבָר.

* * *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

* * *

[1] בראשית (חיי שרה) כד, ד

[2] שם כד, טז-כב

[3] אלו הגדלים של כדים המשמשים היום את הבדואים והסברה היא שדברים לא השתנו מאז ועד היום. תודתי לשי גלבוע, היסטוריון.

[4] עיונים בספר בראשית, עמ' 159.

[5] אנציקלופדיה מקראית, ערך "חרן", כרך ג, טור 301 ואילך.

[6] בראשית (חיי שרה) כד, לא

[7] שם כד, כד

[8] שם כד, כז

[9] שם כד, נ.