סוד האושר הלא מושלם, חיי לאה | עצירה למחשבה על פרשת ויצא תשפ״ו
איך ראתה לאה את חייה? איך למדה לשמוח במה שיש לה? ומה לאה אמנו מלמדת אותנו בחייה גדושי הייסורים וההרפתקאות?
(כ690 מילים)
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
ללבן היו שתי בנות: הַגְּדֹלָה לֵאָה, הַקְּטַנָּה רָחֵל.
יעקב פוגש קודם את רחל, יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. הם… מתאהבים. זה נדיר, בעולם של אז ובתנ"ך.
לאחר חודש של אירוח שאינו אלא עבודה קשה ומסורה מסכם יעקב עם לבן על רחל תמורת שבע שנים. לבן עורך משתה – ומביא אליו את לאה.
מדוע הרמאות הזו? עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת. זה חסרון[1]: עיניה רגישות, ולכן רחל רועה במקומה את הצאן. בהעדר אופציה טובה יותר לשידוך, לבן כופה אותה על יעקב. ויש לו כרגיל נימוק[2]: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.
התורה משאירה לנו לשער: מה חשבה לאה כשאביה הביא אותה לחופה? לפי המדרש ידעה שהיא מחליפה את רחל, אבל ההמשך מעיד שלאה האמינה שהיא היא הכלה המבוקשת ורחל ניתנה ליעקב רק בהמשך – ואז תפסה לעצמה את המקום הראשון בבית.
יעקב מגלה את האמת[3] רק למחרת, מה שמלמד על הצניעות הרבה שהיתה להם. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה. אמנות גדולה היא לומר כה הרבה בחמש מילים, שמשאירות לנו לדמיין את רגשותיו. ומה איתה? נראה שיעקב לא אמר לה מאומה, הניח לה לחשוב שהיא אכן הכלה שרצה. רק נגד לבן מחה, רִמִּיתָנִי. לאה לא ידעה מזה כלל.
****
החיים המשותפים
לאחר שתי החתונות גילתה לאה את סדר העדיפויות של בעלה. התורה מעידה[4]: וַיַּרְא יְדֹוָד כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.
אבל, כדברי הרש"ר הירש, יעקב לא שנא אותה. גם על זה מעידה התורה: וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה. שתיהן אהובות – אבל רחל יותר. במערכת של שתי נשים-צרות, להיות אהובה פחות זה לחוש שנואה.
ועדיין, לאה מעניקה ליעקב בן אחר בן. הפסוקים חוזרים על עצמם[5]:
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן… וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן …וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן… וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן. וכל זאת בתקופה קצרה של ארבע שנים. מה רבה מסירותה!
יעקב מניח לה לבחור שמות ואנו לומדים על חייה דרך בחירותיה. ראובן: רָאָה יְדֹוָד בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. עַתָּה, רק כעת, לא קודם. כמה כאב לה – וכמה אכזבה עדיין מצפה לה. לכן השם השני, שמעון: שָׁמַע יְדֹוָד כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה.
עם השלישי, לֵוִי, מצמצמת ציפיות. הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים. לפחות זה.
האם התמלאה משאלתה? לא ממש. יעקב ישן בדרך כלל באהלה של רחל. אנו יודעים על כך כי ראובן מוצא דודאים, צמח שייחסו לו תועלת ללידה, ורחל מציעה לה עסקה. היא תקבל את הדודאים ולאה את הזכות לישון עם יעקב. רק אז!
רק עם הבן הרביעי, יְהוּדָה, לאה משלימה עם חלוקת המעמדות בבית: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְדֹוָד. תודה על מה שיש – למרות שלא כך קיויתי ורציתי.
אך השם הששי, זְבֻלוּן. מבטא עוד אכזבה. הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי. יִזְבְּלֵנִי – יסבלני. לפחות זה.
ובכל הזמן הזה, יעקב עבורה הוא אִישִׁי, מילת אהבה ייחודית שעדיין מביעה אהבה גדולה גם היום.
גם לרחל העקרה קשה. עבורה, נפתולי א-לוהים ביניהן. לאה אינה נאבקת. היא לעולם אינה נוזפת, מתפרצת, מקנאת או כועסת[6]. כמו תמיד, היא משלימה עם החיים בְּצֵל רחל.
רק פעם אחת, בעסקת הדודאים, היא[7] פולטת:
הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי – לָקַחְתָּ את האיש שלי!
מעולם לא גילתה שניתנה ליעקב ברמאות. וזו זכותם של יעקב ורחל שלא גילו לה את האמת, גם ברגע הקשה הזה.
וכך זה נמשך. יעקב קורא[8] להן לשדה, לדון בבריחה. רחל ראשונה לבוא וגם לדבר. אבל גם רחל אומרת: נֶחְשַׁבְנוּ, מְכָרָנוּ, כַּסְפֵּנוּ. שתיהן נשות יעקב.
בפרשה הבאה נקרא[9] כיצד יעקב מסדר את משפחתו בהמתנה לעֵשָׂו: קודם השפחות, ואז לאה – ורק אז רחל. כרגיל, לאה משלימה עם המקום השני בחייו.
נחזור ונדגיש: יעקב אוהב אותה, רק לא כמו את אחותה. כאשר יעקב מתפרץ בכעס ומזכיר ללבן את רשימת הרמאויות שלו, הוא אינו מזכיר את הרמאות[10] של לאה. זה אומר שיעקב קיבל אותה, למד להעריך אותה ולאהוב אותה, כי אהבה, בניגוד להתאהבות, מגיעה במהלך הנישואין.
אלו חיי לאה: רכת עינים, אחות גדולה לצעירה יפהפיה. תחילה זכתה במפתיע בבעל הטוב ביותר שאפשר למצוא ואז גילתה שאחותה תהיה צרתה ובעלה יעדיף – כמו כולם בילדותה – את האחות היפה על פניה. אבל לאה אמנו ממשיכה לאהוב אותו, להביא לו ילדים, להתרגל למקום השני בחייו – להתפלל – ובסוף גם להודות ולשמוח במה שיש.
זה מה שמלמדת אותנו אמנו לאה בחייה גדושי ההרפתקאות והייסורים. גם אם לא הכל מושלם כפי שקיוית, עדיין: לְמַד להעריך את מתנותיך, לְמַד לשמוח בחלקך, תּוֹדֶה על מה שיש.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] כט, יז. רשב"ם, רד"ק, בכור שור.
[2] בראשית (ויצא) כט, טז-יז ; כו.
[3] כט, כה
[4] כט, ל-לא
[5] לב-לה
[6] ספר בראשית, הסברים והערות, משה עמנואלי.
[7] ל, ט.
[8] לא ד ; טו.
[9] לג ב.
[10] עמנואלי שם.
