סליחה והכלה – השיעור של יוסף | עצירה למחשבה על פרשת ויגש תשפ״ה

יוסף שמע את אחיו מתחרטים וסלח להם.

מה הוא לימד אותם על הסליחה ואיך לקבל את עצמם?

ואיך יוסף היה מסוגל להביא את עצמו למחול להם?

ואיך הוא סלח לעצמו על הטעויות שעשה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

יוסף סולח לאחיו.

והוא אפילו חושב איך לחזק אותם שלא יישברו מול רגשות האשמה שלהם[1].

וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ – מי שעומד מול מעשיו הרעים יחוש עצב עמוק

וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם – והוא גם יתמלא בכעס. על מי שנגדו חטא כי בגללו התחיל הכל. על א-לוהים שסובב את הכל. ובעומק נפשו – על עצמו. למה נכשלתי. למה הנחתי לעצמי להכשל.

לכן יוסף אומר להם: אני יודע שזה מה שאתם מרגישים ובבקשה אל תיפלו למלכודת הזו.

הוא סולח. אבל איך הם יסלחו לעצמם?

קודם כל, הם עשו תשובה, התחרטו על מה שעשו ואפילו על מה שהרגישו שנאה ועל האכזריות שלהם. והוא גם כן מחל להם. לכן מרגע זה ואילך אל להם לייסר את עצמם.

והוא גם מציע להם נראטיב שמעניק[2] לכל העבר משמעות חדשה

כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם

ושוב:

וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים!

לא בא יוסף לומר שאין ולא היתה להם בחירה, ואין להם אחריות ואשמה במה שעשו. הרי הם עצמם הודו ברעתם – אלא שהכל היה מחושב בהשגחת א-לוהים[3].

שָׂמַנִי אֱ-לֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם

וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה

ויוסף, כפסיכולוג מעמיק, יודע כי כאשר אדם מתחיל להשתנות, יחזרו הרהורים קשים להציק לו אודות העבר. ולכן יוסף חוזר ומזכיר להם[4]:

אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ – אל תריבו ביניכם ולא עם עצמכם. אל תבואו לעצמכם בטענות על העבר.

****

עבודה עצמית

ואיך יוסף עצמו היה מסוגל לסלוח להם? וכי ניתן למחוק את העבר, את הזכרונות הקשים?

גם הוא היה זקוק לנראטיב שמעניק פשר לעבר, שמראה את הטוב שמאחורי הרע.

ויוסף מבין מה שיאמר הפילוסוף ניטשה במאה העשרים. הייסורים מחשלים.

סבל מחייב את האדם להשתנות ואתגרים מעניקים לנו הזדמנות להשתכלל. לכן א-לוהים שלח לו את ייסוריו.

הוא הושלך לבור, נמכר לעבד, נלקח מאביו אוהבו. והוא התחשל. הנער המפונק בן השבע עשרה, שהיה מסוגל רק לבכות בחוסר אונים מול אחיו, למד שאם הוא לא יפעל ביוזמתו, הוא יישאר בבור כל חייו.

הוא הפך את עצמו מעבד המיועד לעבודת השדה למנהל, לאיש אמונו של אדונו, פוטיפר.

הפסיכולוגים קוראים ליכולת הזו הסתגלות.

כאשר הציג לראווה את היופי שירש מאמו – הנסיון של אשת פוטיפר לימד אותו לקח.

הוא ניצל את הבנתו בפסיכולוגיה כדי לפתור את חלומותיהם של שרי פרעה. בהשראה א-לוהית הוא ידע לפתור את חלומותיו של המלך ובחכמתו המעשית ניצל את הרגע כדי להציע תוכנית כלכלית – ופרעה ידע להפוך את הצעיר המוכשר להפליא לסגנו.

יוסף יכול לומר וגם אומר לעצמו: הכל לטובה. הכל בנה אותי.

והנה השאלה הגדולה מכולן: איך יוסף הכיל את חולשותיו, קיבל את טעויותיו, הצליח לסלוח לעצמו? איך התמודד עם העבר שלו בתור נער מפונק, שחצן, שרק תהליך מכירתו לעבד פתח את שרשרת השינויים? איך יסלח לעצמו על הטעויות שעשה והובילו לשנאתם של האחים, כי הוא חש שיש לו אחריות מסויימת כי הוא גרם להם להיכשל?

ובכן, יוסף חווה שינוי מטלטל ברגע אחד. זה היה כאשר שמע את אֶחָיו מדברים ביניהם[5] על מה שעבר עליהם.

האחים אמרו: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ

הם התחרטו וכעת היה מסוגל לסלוח להם.

וראובן אמר:

הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד

כאן היתה מילה המפתח. ראובן הזכיר לו מה שלא הביא בחשבון קודם לכן. הוא היה בן שבע עשרה והוא היה ילד.

לכן הוא נכשל. ילדות היתה בו. אף אדם לא נולד בוגר, ואף אחד לא מושלם מרגע יצירתו. זה לוקח זמן – וטעויות.

אין הצדקה לבוא לעצמנו בטענות על מה שעשינו בהיותנו ילדים, או כאשר התנהגנו בילדותיות. זה היה לפני שלמדנו בינה, לפני שהיינו מסוגלים לקבל אחריות מלאה על הכרעותינו.

זה מה שהבין יוסף ולכן היה מסוגל לקבל את עצמו ולסלוח לעצמו. וכיון שהיה מסוגל לסלוח לעצמו היה מסוגל לסלוח לכולם.

ואנו לומדים מיוסף לקבל את עצמנו ואת כשלונותינו וחטאינו. אז היינו… ילדים, ילדותיים – התשובה והייסורים מלמדים אותנו להיות טובים יותר.

אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד – קבלו את הילד הפנימי שלכם.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (ויגש) מה, ה

[2] בראשית (ויגש) מה, ח

[3] בראשית (ויגש) מה, ט; ז

[4] בראשית (ויגש) מה, כד

[5] בראשית (מקץ) מב, כא-כב