צֶלֶם אֱ-לֹהִים או בָּשָׂר – טוב או רע מטבעו? | עצירה למחשבה על פרשת נח תשפ״ה

מדוע א-לוהים רצה להחריב את כל העולם?

איך הפכו בני אדם מבני א-לוהים לנפילים ובשר?

ומה הפתרון שנמצא לחולשה האנושית של יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

כדי להבין את פרשת השבוע שלנו, "נח", ומה היא מלמדת אותנו על תולדות האנושות הצעירה עדיין, עלינו לחזור אל הפרשה הקודמת[1], שם הכל מתחיל.

וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ – האדם נברא בצלם א-לוהים ולכן כולנו בניו אבל בדור ההוא החזקים, בעלי המעמד, חטפו ולקחו לעצמם נשים בכוח, כפי שנהג דורות לאחר מכן חמור בן שכם, שחטף ואנס את דינה בת יעקב.

וַיֹּאמֶר יְדֹוָד לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם (בגלל ש) הוּא בָשָׂר – יש באדם צד חייתי.

וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה – אורך החיים התקצר מאלף עד מאה ועשרים שנה. אך במקום לעשות תשובה, בעלי המעמד אמרו וקיימו: אכול ושתה כי מחר נמות.

הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ – בני הא-לוהים נפלו ממדרגתם.

וַיַּרְא יְדֹוָד כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ – כל האדם כעת חוטאים וסובלים.

וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם – גם החלשים והמעונים למדו להרשיע ולנצל, וכל אדם לאדם זאב.

וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם – בלשון מטאפורית (כי אין לא-לוהים פסיכולוגיה) האדם איכזב. האם צריך להשמיד את הכל ולהתחיל שוב?

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְדֹוָד – אבל היה עדיין צדיק אחד, שממנו אפשר להתחיל שוב.

וההמשך בפרשתנו[2].

וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס – כאמור לעיל, כעת החלשים והמנוצלים למדו לנהוג כמו החזקים והמנצלים.

הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ – האדם ירד: מצלם א-לוהים ובני א-לוהים אל נפילים שנפלו ואז הפכו כולם להיות בָּשָׂר, בעל חיים ולא אדם שנברא בצלם.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ – ממנו ייבנה העולם מחדש

קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי – צריך סוף להתדרדרות

כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם – הכל מקולקל, כל האדם למד לחמוס בכוח.

****

התקווה: הטוב, החוק והברית

וכך בנה נוח תבה וכך ניצלו הוא ובני משפחתו, הם לבדם מכל האנושות.

ואז הם יצאו החוצה אל העולם.

וזה מה שהיה אחר כך[3], וזה מה שיצר את המסלול החדש של האנושות:

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַידֹוָד וַיַּעַל עֹלֹת

וַיָּרַח יְדֹוָד אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ

וַיֹּאמֶר יְדֹוָד: יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו – נכון, הָחֵל מגיל ההתבגרות שלו האדם משתוקק לרע, לחמוס ולקחת נשים בכוח.

אבל הוא עדיין הָאָדָם.

יש עם מה לעבוד.

הנה, הוא רוצה להיות טוב ומוכן להביא קרבנות!

וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי – גם אם האדם יחטא, צריך לתת לו הזדמנות נוספת.

וגם – חוקים[4].

וא-לוהים מלמד:

אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ – אל תחזרו על חטא קין שהרג את אחיו הבל.

מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ – גם אם אדם יערים לשסות חיה באחיו כדי להרגו, יש להרוג את שניהם

וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם – כל בני האדם אחים ולכן החוק יתבע להרוג את הרוצח

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם – הרוצח

בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ – ייענש בידי שאר בני האדם. זה החוק החדש.

כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם – ובזאת תחזרו להיות צֶלֶם אֱ-לֹהִים ולא רק בָּשָׂר, לא רק בעל חיים נטול הבנה ומחשבה, מוסר וחוק.

ועל הבסיס הזה א-לוהים מברך[5]:

וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ – כמו שאדם הראשון נועד לעשות

וא-לוהים מכונן ברית עם האנושות החדשה[6]

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ – עכשו לא יהיה צורך אי פעם להחריב את העולם.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (בראשית) ו, ב-ח

[2] בראשית (נח) ו, יא-יג

[3] בראשית (נח) ח, כ-כא

[4] בראשית (נח) ט, ה-ו

[5] בראשית (נח) ט, ז

[6] בראשית (נח) ט, יא