רבי יהושע בן לוי חוזר בתשובה | עצירה למחשבה על פרשת בלק תשפ״ה

איך פירשו חז"ל את יומרתו של בלעם להיות יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן?

מה ניסה להשיג רבי יהושע בן לוי? מה הבין לאחר שנכשל בנסיונו לקלל את השכן הרשע שלו?

ואלו עקרונות חינוכיים נלמדים מכאן בדרכו של רבנו הרמב"ם?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   * 

בלעם יָהִיר היה ואוהב בצע.

לכן בלק[1] שולח אליו שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים: אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי, כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד

בלעם מתיימר לסרב: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְדֹוָד…

מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב?! רש"י מסביר מה מסתתר מאחורי המילים:

למדנו שנפשו רחבה (=תאוותן) וּמְחַמֵּד ממון אחרים…

בלעם מקבל רשות ללכת, נכשל בקללותיו, ועדיין מתפאר[2] שהוא … יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן (=א-לוהים)

ומהי אותה דַּעַת עֶלְיוֹן? חכמינו פירשו:

משל[3] לטבחו של מלך, שהוא יודע מה המלך מקריב על שלחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.

כך היה בלעם יודע מה הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר עמו

ועדיין שאלו בגמרא[4]:

השתא (=הנה) דעת בהמתו לא הוה ידע – שהרי אתונו הפתיעה אותו בדבריה

דעת עליון הוה ידע – בלשון תמיהה, עם סימן שאלה. היתכן שידע דעתו של א-לוהים?

נראה שזו כוונת המשל: הטבח יודע מה המלך אוהב. ההוצאות הן מה שמפריע למלך.

הנמשל: בלעם יודע מה א-לוהים רוצה מהעולם ומה מאכזב אותו. מכאן נבואותיו, ובהתאם לכך – קללותיו.

המפרשים מסבירים: בלעם ידע מה הם הנושאים שמעוררים כביכול כעס של מעלה, ואותם היה מזכיר כדי לעורר כעס ולהביא עונש על החוטאים.

חשוב להזכיר כי א-לוהים הוא טרנסצנדטי, כלומר נשגב מכל הבנה ותיאור. אולם אנו זקוקים לדבר אודותיו בשפה אנושית ולכן חכמינו נקטו לפעמים לשון ציורית:

מלמד שהיה (בלעם) יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה – יש רק רגע אחד, קצר מאד, ביממה, שבו ניתן להתפלל על עונשים לחוטאים.

רק רגע אחד? אבל בפרשתנו נראה שאין הגבלה, שהרי בלעם אינו אומר לבלק שעליו לחכות לרגע אחד מסויים כדי לקלל.

ובכן – גם זה משל עם מסר עמוק. יש חוטאים, אבל א-לוהים מעדיף שלא יתפללו על עונשים! לכן לא יתכן שיש יותר מרגע קצרצר שבו ניתן לבקש ואף להיענות על עונשם של חוטאים.

וזה מביא אותנו ללקח שלמד אחד מגדולי אומתנו, האמורא רבי יהושע בן לוי. (אנו מביאים את הסיפור בעברית.)

****

 צרות של שכנים

 

מעשה בְּמִין (נוצרי או גנוסטיקאי) אשר גָּר בשכנותו של רבי יהושע בן לוי (לקמן: ריב"ל). הַמִּין נהג להציג קושיות מהתנ"ך כדי להביך את ריב"ל. לכל שאלה יש תשובה, ועדיין זה היה מיטרד.

חשב ריב"ל לנצל את הפטנט של בלעם, למצוא את הרגע הראוי לכעס של מעלה ולהתפלל לעונש – מיתה – על הרשע.

ואיך ידע? היה לו סימן: שינוי קל במראהו של תרנגול בשעה מוקדמת בבוקר…

קשר ריב"ל את התרנגול ליד מיטתו ועקב אחריו. היה לו קשה להישאר ער. התנמנם ריב"ל – וכאשר ניעור כבר עבר הסימן…

ומה עכשו?

עליו לבדוק במה נכשל – ולנסות שוב.

והוא בדק את עצמו. אבל המסקנה לא היתה מה שאנו מצפים לו.

ריב"ל בדק והבין שמטרתו פסולה!

הנה שני פסוקים שמצא ריב"ל שהראו לו שטעה.

בתהלים[5] נאמר: טוֹב יְדֹוָד לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו – א-לוהים מרחם על הכל, גם על הרשעים.

וּבְמִשְׁלֵי[6] נאמר: גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב – צדיקים לא אמורים לחלק עונשים!

ובניסוחו[7] המדהים של רב זוטרא בר טוביה בשם רב: א-לוהים מתפלל שיכבשו רחמיו את כעסו!

ואנו עשויים להיזכר במעשה[8] רבי מאיר ואשתו ברוריה, שהיו להם שכנים רשעים, ורצה ר' מאיר להתפלל שימותו, ואשתו שיכנעה אותו שיתפלל שיחזרו בתשובה – וכן היה.

למדנו מכאן עקרונות חינוכיים.

ראשית, אין א-לוהים חפץ במות הרשע אלא בשובו מדרכו ויחיה.

שנית, גם לצדיקים יש מה לתקן. אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא ייכשל. ריב"ל נכשל מפני שבחר להעניש את השכן המציק במקום לחפש פתרונות אחרים.

ושלישית, חזרה בתשובה היא גם על מחשבות, הרגשות ורצונות. הרמב"ם[9] כותב:

אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה,

כגון זנות וגזל וגניבה,

אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו –

כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה

וכך נהג ריב"ל, שהחליט למחול על הצער שגורם השכן, שהבין כי מוטב שרשעים יחזרו בתשובה מאשר ימותו, כי טוֹב יְדֹוָד לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (בלק) כב, טו-יח

[2] במדבר (בלק) כד, טז

[3] במדבר רבה (וילנא) פרשה יד סימן כ (נשא)

[4] ברכות ז א

[5] תהלים קמה, ט

[6] משלי יז, כו

[7] ברכות ז א

[8] ברכות י א.

[9] רמב"ם תשובה ז ג