שמות ונראטיבים | עצירה למחשבה על פרשת שמות תשפ״ה

שמות של בני אדם הם בעלי משמעות, ובימי המקרא בחרו כל שם כדי שיסמל ויביע רעיון.

מה אומר שמו של משה רבנו?

מה היתה תוכניתה של בת פרעה?

האם היא הצליחה?

(לא כמו שתיכננה, יותר ממה שחשבה).

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

יש משהו יוצא דופן בסיפור הולדתו של משה רבנו, אבל אין הוא ניכר ממבט ראשון.

נסו לגלות זאת בעצמכם. רמז: מה לא כתוב כאן?

וַיֵּלֶךְ אִישׁ … וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן …

וַתִּקַּח תֵּבַת גֹּמֶא וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק

וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ

וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת

וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד

וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ[1]

נזכרים כאן האם והאחות, בת פרעה והילד. ולאף אחד מהם אין שם!

המוזרות הזו בולטת עוד יותר אם נזכור שהפרשה שלנו, וספר שמות בכלל, נפתחים ברשימה שמית ארוכה.

חסרון השמות הוא תחבולה ספרותית. אנו יודעים היטב מי הם ההורים ומיהי האחות. הם נזכרים במקומות אחרים. אך יש אחד מבין כל בעלי התפקידים בסיפור ששמו לא נודע לנו עד היום.

הגיבור הראשי. התינוק, משה רבנו.

בן שלושה חודשים היה כאשר החביאה אותו יוכבד בתיבה על שפת הנהר. האם לא היה לו כבר שם משלו? בוודאי שהיה. אבל השם הזה, המקורי, אינו ידוע לנו וגם התורה אינה מספרת עליו. אולי כדי שלא נחוש בהעלמה הזו גם שאר בני המשפחה אינם נזכרים בשמותיהם.

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, כתבה בימינו המשוררת זלדה. השם שלו אבד. השם שבו אנו קוראים לו היום נקבע בידי בת פרעה.

ומה בכך? לפני מאות שנים שאל הפייטן הידוע שיקספיר: וכי השם חשוב?

ובכן, כן. השם שבחרה בת פרעה אומר הרבה יותר מאשר שהוא נלקח מן המים – וזה גם לא ממש מדוייק, כי התיבה היתה בין קני הסוף, ולא שטה לה בנהר, כמו בשיר הילדים המפורסם…

*   *   *

בן בלי שם

השם מעיד על תוכניתה של בת פרעה. הבה נקרא.

וַתַּחְמֹל עָלָיו

היא מרחמת עליו – אבל היא רק שוכרת לו מיניקת עבריה, היא אינה מנסה להחזיר אותו למשפחתו.

היא רוצה אותו לעצמה.

וַיְהִי לָהּ לְבֵן

והיא מעניקה לו שם שאומר שהוא שלה.

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ

משה – ילד בלי התחלה. מתנת הנהר לבת פרעה. כמו באגדות. ילד שיהיה כולו שלה.

היא גונבת את זהותו המקורית, העברית.

אבל, כפי שיתברר בהמשך, משה לא הלך בדרך שהתוותה לו הנסיכה.

*   *   *

עצמאות וחמלה

יש דברים שהתורה אינה מספרת אבל ניתן לנו לשחזר. משה גדל, והשאלות גדלות. נזכור: משה היה ילד מוכשר מאד.

אנו יכולים לדמיין אותו שואל, כבר בגיל צעיר: אמא, מהיכן אני? והיא עונה לו: מה זה משנה. אתה באת מן הנילוס. היא משקרת לו ולעצמה. היא אינה מזכירה את התיבה ואת מוצאו מן העבריים!

אז איך גילה משה את האמת? האם קישר בין הנהר לבין הגזירה על התינוקות העבריים? או שמא לחץ על בת פרעה עד שהודתה על האמת? ואולי שמע רכילות בין השפחות, שחלקן היו עם הנסיכה ברגע הגדול שבו מצאה את התינוק?

אחרי שגילה את מוצאו, יתכן שבת פרעה הסבירה לו שבכוונה העלימה ממנו את זהותו ושורשיו. היא רצתה להציל אותו מרגשי נחיתות, מן המורשת העלובה שלו, בן לעם עבדים.

ההמשך כבר מסופר לנו במפורש. משה מתמרד. הבן המאומץ, נסיך מפונק, יוצא לחפש את אחיו.

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו

וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם[2]

בת פרעה צדקה. הם משועבדים ומושפלים. וכמה הם סובלים.

אבל משה אינו מתבייש בהם. וכאן הוא מיישם מה שקיבל מן האם המאמצת שלו, הדוגמא האישית שלה. היא חמלה עליו – והוא חומל עליהם.

שתי מתנות העניקה בת פרעה למשה. את שמו, שמלווה אותו עד היום, ומי לא שמע על משה רבנו. אבל המתנה החשובה ביותר שקיבל משה מבת פרעה היתה יכולתה לרחם על מי שזקוק לעזרה.

היא חמלה עליו. והוא חמל על עם ישראל, אחיו. חמלה זו תהפוך אותו למי שיגאל אותם ממצרים ומי שיתן לנו את התורה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות, פרק ב א-י

[2] שם פסוק יא