שתיקה של פחד, שתיקה של חסד | עצירה למחשבה על פרשת ויחי תשפ״ה

הסיפור המוכר נמשך על פני ארבע פרשיות ועשרות שנים. מכירת יוסף, עלייתו לגדולה, סליחתו לאחים, ואז בוא יעקב ומשפחתו מצרימה – ומותו.

אבל לא הכל מסופר לנו. למשל, יעקב לא שאל את יוסף איך הגיע למצרים. מדוע?

ואיך חשו האחים ביחס ליוסף? ממה הם פחדו? ומדוע המשיכו לפחד?

ואיך הגיב יוסף מול השקר שלהם, ואיך תיקן את העבר?

עלינו לשחזר מה שלא מסופר לנו. נותן התורה סמך עלינו שנבין מה שלא נאמר במפורש.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

אין כאב כמו חרטה על העבר.

יעקב מתחרט: למה שלחתי אותו? הוא לא יסלח לעצמו על אבדן בנו האהוב, בנה של רחל האבודה.

ואז: יוסף חי, הוא מלך במצרים!

אבל איך הוא הגיע לשם? יש כאן שתי אפשרויות נוראות.

יתכן שהאחים מכרו את יוסף ורימו אותו עם הכתונת והדם. ויתכן שיוסף ביים את מכירתו כי הנער המפונק קיווה להגשים את חלומותיו, ולהיות מלך, וגם הצליח. (יעקב אינו יודע על העבדות של יוסף או שהיה חושב שיוסף, שאפתן ונאיבי, לא ידע לאן אפשר ליפול).

הוא מעדיף… לא לדעת. יוסף אינו מזכיר את העבר, וככה יעקב מעדיף את זה.

והאחים? אין יום ללא חרטה. הסבל של פניו הכאובות ולבו השבור של אבא יעקב, הסוד שאסור לגלות.

ראובן אומר: וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ[1] – והם מסכימים. העולם אינו הפקר. הם עשו עוול והם ישלמו.

אמנם יוסף אמר שסלח. אבל אז למה המשחק איתם, עם בנימין ובעקיפין עם אבא?

אם סלח, מדוע לא הזדהה מהרגע הראשון בתור האח האובד והסולח? ואם כבר, מדוע קודם לכן לא שלח הודעה: אני כאן, אחיכם. תראו לאן א-לוהים רומם אותי.

הוא אמר[2]: אַל תֵּעָצְבוּ … כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים אבל גם: אֲנִי אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם מִצְרָיְמָה.

מְכַרְתֶּם הוא אומר, אז הוא לא שכח ולא סלח. הוא רק העמיד פנים.

והם בטוחים שיעקב שמע מיוסף את הסיפור המלא. האם לא חשד בהם מההתחלה, כי ידע שהם שנאו את יוסף? ברור להם, בלי שישאלו, כי כבר בפגישה הראשונה שלהם, יעקב ישאל את יוסף איך הוא הגיע למצרים, ואיך הכתונת שלו נמצאה עם כתמי דם. ואז האמת תצא לאור. אבא יעקב יגלה שרצו לנהוג כמו קין, שהרג את הבל, שגנבו ומכרו את אחיהם לעבד, ורימו אותו, את אבא, שיחשוב שיוסף נטרף.

אז למה אבא שותק? ובכן, זה אבא. זו דרכו החינוכית. הוא שתק לאחר הפרשה של ראובן עם אמו החורגת, ומול שמעון ולוי, שהרגו את אנשי שכם ולא רצו לשמוע לתוכחתו. יעקב הוא אמן השתיקה.

אם אבא שותק, גם הם שותקים.

****

השתיקה האחרונה

לפני מותו[3], אבא מתייחס סוף סוף לעבר הנורא.

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף … וַיִּשְׂטְמֻהוּ (שנאו אותו) בַּעֲלֵי חִצִּים – אלו הם…

יְהוּדָה יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ – ומי האויב? יוסף! אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ – כולם הסכימו למכירה. מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ –  אז אמר[4] יעקב: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.

יעקב מתכוון לתוכחה והאחים שומעים הוכחה. הוא יודע. יוסף סיפר לו.

והם נזכרים: יוסף שאל וחזר ושאל: היש לכם אב? ושוב: העוד אבי חי? ולמה? כי נקמה תפגע באבא.

המסקנה[5]: לוּ (אם) יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.

אז הם משקרים: אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ – שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ.

ויוסף בוכה. האם הם משקרים, או שאבא ידע על המכירה, אבל לא בטח בו לשוחח איתו על זה?

והם פוחדים עוד יותר: למה הוא בוכה? כי נזכר בעוול שעשו לו?

הם אינם מבינים: יוסף בוכה מפני שנכשל. המשפחה עדיין שבורה, אחיו אינם בוטחים בו.

פעם חלם שכולם ישתחוו לפניו, והנה חלומו מתגשם. וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים.

אבל הוא רוצה אחים, לא עבדים!

כשהיה צעיר התפאר בחלומותיו. לא שיער ולא דמיין את מחיר המילים וכמה סבל ייגרם.

הוא מתקן את העבר. אז דיבר יותר מדי. עכשו ירגיע[6] בלי שיבינו שהוא יודע שהם משקרים:

הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי – לא אלי תשתחוו. אני סגנו של פרעה אבל רק א-לוהים הוא מלך העולם.

אֱ-לֹוהִים חֲשָׁבָהּ (= תיכנן) לְטֹבָה לְהַחֲיֹת עַם רָב – היינו כולנו כֵּלִים בתוכנית א-לוהית.

וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ. אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם – אל תפחדו מנקמה. כל מחסורכם – עלי.

סוד אחד יישאר. שהוא יודע שהם משקרים לגבי יעקב.

לאחר עשרות שנים, יוסף למד מתי לדבר ומה לומר – ומתי לשתוק.

שתיקה היא לפעמים חסד.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית מקץ מב כב

[2] בראשית ויגש מה ד-ה.

[3] בראשית ויחי פרק מט.

[4] בראשית וישב לז לג

[5] בראשית ויחי נ טו-יט.

[6] שם שם יט-כא.