תליה לאחר המוות – חינוך בדרך התורה | עצירה למחשבה על פרשת כי תצא תשפ"ד

בפרשתנו מתואר עונש מזעזע: תליה של גופה על עץ לאחר המוות – עם מיגבלות.

על איזה רקע נאמרו הכללים האלו?

איך הוסיפו חכמינו ופיתחו את ההלכות בהתאם לכוונת התורה?

מה העקרון הפסיכולוגי שמתאר הרמב"ם ושמסביר את קורותיו של האיסור על תלית גופה על עץ?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

הפסוקים הבאים[1] מתארים מציאות זרה ורחוקה.

וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ – כאשר עבריין התחייב בעונש מוות אז תולים אותו על עץ

לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ – אבל אסור להשאיר שם את הגויה

כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא – יש לקבור את הגופה באותו יום.

ולנו קשה להבין איך התורה מתירה עונש כזה…

****

עולם אכזר

כרגיל, צריך להכיר את הרקע ואת הסביבה שבהם ניתנה תורה לבני ישראל. שם ואז היה מקובל להשאיר גופה ללא קבורה כסימן לנצחון – או בתור עונש קשה[2].

אשורבניפל בן אסרחדון היה המלך הגדול האחרון של האימפריה האשורית, במאה השביעית לפנה"ס. מתאר את גבורתו – כיצד השאיר את נבלות אויביו כטרף לחיות.

כמסיח לפי תומו, התנ"ך מגלה לנו שזה היה הנוהג של הגויים בבתי המשפט שלהם ובמלחמותיהם[3].

פרעה מעניש את שר האופים שלו: הוא מצוה לכרות את ראשו ואז לתלות את הגופה על עץ ולהשאיר אותה מאכל לעופות טרף[4].

גולית מאיים על דוד להרגו ולהשאיר את גוייתו לחיות טרף[5] – ודוד מחזיר לו באותו איום.

הפלשתים לקחו את גויותיהם של שאול ובניו ותלו אותן על עצים – בני יבש גלעד הסתכנו כדי להציל את הגויות ולהביאן לקבורה[6].

המן ביקש לתלות את מרדכי על עץ מלאכותי – קורה גבוהה – וכמובן זה מה שנעשה לו בהוראת אחשורוש, וגם לבניו אחריו, לבקשת אסתר[7].

ויש להשוות למה שעשה יהושע לחמשת מלכי האמורי. לאחר שהובסו, הם מסתתרים במערה ושם הם נתפסים.

יהושע משפיל אותם: חייליו דורכים ברגליהם על צווארי המלכים.

ויהושע מכריז ואומר: כָכָה יַעֲשֶׂה יְדֹוָד לְכָל אֹיְבֵיכֶם.  

והוא הורג אותם, ותולה את הגופות על חמשה עצים. ואז, לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מצוה יהושע לקברם במערה שבה הסתתרו[8].

כך נוהג יהושע, תלמיד משה וכובש הארץ, וברור שהנהגתו נובעת מן הפסוקים שלנו.

תלית הגויות של המלכים המפחידים שוברת את הפחד של עַם ישראל מפניהם ומחזקת את בטחונם בא-לוהים, אך יהושע מצוה להורידם עם השקיעה, גם מפני שאז חושך ולא יראו אותם והמטרה החינוכית הושגה, וגם מפני שזה מה שנאמר בפסוק.

לעומת זאת, הגבעונים מבקשים לקבל מצאצאי שאול להתנקם בהם, להוקיע את גויותיהם ועל זה נאמר: וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל…

לנוכח עדותם של הפסוקים, ובמיוחד הנהגתו של יהושע, מסיק בעל "העמק דבר":

לפי הפשט מיירי (מדובר) בחטא דשייך למלוכה – העקרון שנקבע כאן בתורה מיועד למלכים ולמנהיגי העם ולא לדיינים ולשופטים.

ומנהג המלכים היה לתלות על עץ, ובא האזהרה שלא תלין – התורה נוטלת את המנהג המקובל בין הגויים ומעצבת אותו ומעדנת אותו.

****

חינוך לדורות

התהליך החינוכי שהחל בתורה שבכתב נמשך בתורה שבעל פה[9].

חכמינו למדו מהפסוקים שלפעמים תולים עבריינים מסויימים שהתחייבו מיתה בבית דין[10].

כיצד עושים לו – למי שהתחייב עונש מוות ולאחריו תליה על עץ?

ממתינים לו עד חשיכה – ורק אז מוציאים אותו להורג.

ותולים לו ומתירים אותו – מייד.

ראינו כיצד התורה מתירה לבני ישראל להשתמש בעונש מבזה שמקובל בין הגויים – אך בצורה מצומצמת ומאופקת ככל האפשר. חכמינו חזרו וצמצמו את זמן התליה למינימום האפשרי!

זוהי דרך החינוך של התורה. כפי שכותב הרמב"ם, לא ניתן להביא לשינוי פסיכולוגי אלא באופן הדרגתי. התורה לא דחתה לגמרי את הנוהג לתלות גויות לאחר המוות אבל במשך הדורות עבר הנוהג הזה עידון אחר עידון, איפוק אחר איפוק.

לכן היום אנו קוראים את הפסוקים האלו ומתקשים להבין באיזה עולם זה יכול לקרות…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים (כי תצא) כא, כב-כג

[2] מקרא לישראל דברים, ג'פרי טיגאי, כרך ב' עמ' 540.

[3] דברים כח כו.

[4] בראשית (וישב) מ, יט

[5] שמואל א יז מד; מז.

[6] שמואל א לא, י; יב.

[7] אסתר ה; ז ; ט.

[8] יהושע י; שמואל ב כא, ב.

[9] ספרי דברים לפסוקינו

[10] סנהדרין מו א-ב