הדילמה של יצחק, תלמוד ופילוסופיה | עצירה למחשבה על פרשת תולדות תשפ״ו
איך אדם עוור יודע לזהות את בני משפחתו? ואיך כולנו מסתדרים בחושך? התשובה אצל רב יוסף, בתלמוד.
וגם: קריאה צמודה בשיחה בין יצחק ליעקב מדגימה לנו את כללי השימוש הזהיר בפילוסופיה של מדע הידע: איך אנו אמורים לבדוק את מה שאנו בטוחים בו אבל עדיין עלולים לטעות?
(כ660 מילים)
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
אפשר רק לקוות שהמבוא לא יפחיד ולא ירחיק אף אחד. רגע מרתק בפרשתנו יוביל אותנו אל סוגיה תלמודית ושאלה בפילוסופיה[1] איך אנו יודעים שאנו יודעים ולא טועים?
בדרך כלל אנו סומכים על העינים. אבל לא תמיד חוש הראיה זמין. מה אז? זו הדילמה של יצחק אבינו וגם שאלתו של האמורא רב יוסף[2]:
היאך סומא מותר באשתו?
רב יוסף היה עוור, כך שהשאלה נוגעת לו אישית. אבל זו גם שאלה עקרונית: היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה?
ובאמת – איך אנו מזהים את בני משפחתנו בחושך?
רב יוסף עונה במשחק מילים: בִּטְבִיעַת עַיִן קוֹלִית. כלומר: דרך סימני זיהוי שאינם נראים, כגון קולו של האדם. גם מי שאינו עוור מכיר את אשתו, את בני משפחתו ואפילו חברים דרך הקול הייחודי שיש לכל אחד ואחד, ויש עוד סימני התנהגות ייחודיים לכל אחד מאיתנו.
לא תמיד אנו מודעים לכל הסימנים האלו, אבל אנו מסתמכים עליהם, ובדרך כלל זה באמת מספיק טוב. אבל לא תמיד. לא, לא תמיד.
יצחק אבינו העוור שולח את בנו עֵשָׂו שיצוד ציד ויכין לו מעדנים. הוא יודע שזה עֵשָׂו שאיתו הוא מדבר, והוא בטוח שעֵשָׂו הוא שיחזור עם האוכל…
****
כאשר אמונה היא דבר מחשיד…
בעוד עֵשָׂו תר אחרי ציד לאביו, רבקה מבשלת מטעמים, משכנעת את יעקב להתחזות לעֵשָׂו, ואפילו מכסה[3] את חלקת עורו בעֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, למקרה שיצחק יבקש למשש את בנו…
ואז מגיע יעקב עם האוכל. זה קטע ממש מרתק[4] אלא שאנו רגילים אליו, ויודעים מה יקרה. הבה נקרא לאט, שלב שלב.
וַיֹּאמֶר: אָבִי – יעקב אומר רק מילה אחת. הוא פוחד לדבר.
וַיֹּאמֶר: הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה בְּנִי – העוור תמיד שואל מי לידו, באותו חוסר בטחון של מי שתלוי באחרים.
עכשו יעקב נכשל בדיבור יתר, כפי שקורה למי שרוצה לשקר ולא רגיל במלאכה זו.
אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ. עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ – חמש עשרה מילים, במקום: אני, עֵשָׂו, עם המעדנים שביקשת.
עשו טיפוס פעלתן, ולכן אינו אוהב מלל מיותר, אבל כשצריך הוא יודע לדבר יפה. הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם[5] הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי הוא מבקש[6] מיעקב במקום לומר בקיצור: אחי, תן אוכל! לכן הפניה הספרותית הארוכה של יעקב אינה מעוררת חשד אצל יצחק.
אבל הוא כן שואל: מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי? למה?
קל להבין: יצחק רוצה לשוחח קצת עם עֵשָׂו שלו לפני שיתחיל לאכול! הוא מצפה שעֵשָׂו יספר לו על הציד, כדרכם יחד, שהלא צַיִד בְּפִיו[7]. סביר שיצחק מחפש נושא משותף עם בנו, שאותו הוא כל כך אוהב. ועוד, יצחק העוור לכוד בין ארבעה קירות ורואה את העולם דרך סיפוריו של בנו עֵשָׂו.
ויעקב[8], תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, מעולם לא צד ואין לו סיפורים לספר. לכן:
כִּי הִקְרָה יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ לְפָנָי.
נכון, זו השקפה יסודית בתורתנו. וְזָכַרְתָּ אֶת יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל[9] מַנְחֵה משה את עַם ישראל בערבות מואב. בפרשתנו הרעיון מופיע לראשונה בתורה. סביר שזו תפיסת העולם שיצחק מנחיל למשפחתו. לכן: יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ, ממך למדתי את זה.
ויצחק מזהה שבנו מתחמק מתשובה במקום לענות כהרגלו בסיפור ציד. ועכשו הוא חושד.
אם נשים לב, זה קורה עד היום הזה, וגם אצלנו. פעמים רבות מדי אנו משתמשים בביטויים כמו "בעזרת השם" או "אם ירצה השם" דווקא כאשר אנו רוצים להתחמק ממסירת מידע או מהבטחה מחייבת. יצחק חש שזה מה שקורה כאן, אצל בנו. ולכן:
גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא – חוש המישוש אינו טועה.
והנה סתירה.
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב – שלא יודע לספר על ציד.
וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו – שעירות מאד.
יצחק חייב להכריע, בלי שאלות ובדיקות, בלי להרוס את האוירה הטובה. הוא מסתמך על המישוש, משכנע את עצמו שעֵשָׂו מדבר על השקפה תורנית כי זה רגע כזה לפני ברכה.
ממשיכים.
כאשר עֵשָׂו האמיתי יגיע, יצחק יתקשה להאמין שקודם היה זה יעקב…
****
עולם של ספק
זו היתה הדילמה של יצחק: עד כמה אפשר להסתמך על אמונותינו לגבי המציאות? איך צריך אדם רציונלי – מחושב והגיוני – לנהוג? ומה עושים כשיש סתירות?
נלמד מיצחק, שביקש בדיקה נוספת, כדי להשיג ודאות. ובניגוד אליו, אם הסתירות ממשיכות, צריך להמשיך לשאול! זה נכון לגבי כל אחד, בכל מצב. כדי להינצל מטעויות, בכל תחום, אסור לפחד לשאול שאלות!
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] ליתר דיוק: באפיסטמולוגיה אבל זו מילה קשה ממקור יווני: מדע ההכרה.
[2] גיטין כג א ועוד.
[3] בראשית (תולדות) כז, טז
[4] כז, יח-כד
[5] יתכן שיש לו בעית שִׁיּוּם (זיהוי שמות) כי אינו מצליח לזכור את הביטוי נְזִיד עֲדָשִׁים.
[6] בראשית (תולדות) כה, ל
[7] כה, כח
[8] בראשית (תולדות) כה, כז
[9] דברים (עקב) ח, יח