האם מותר לספור את עַם ישראל? | עצירה למחשבה על פרשת במדבר תשפ״ה

הלכה מוכרת אוסרת לספור יהודים, ולכן נוהגים לבדוק אם יש מנין דרך הקראת פסוק בן עשר מילים. חכמינו ניסו למצוא לכך מדרש מקיים, רמז או הסבר במקרא. ואנו הולכים בעקבותיהם.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   * 

כידוע, מדרשי חכמים מתחלקים לשני סוגים: יוצרים, שמספקים מענה לשאלות חדשות שאין עליהן מסורת, ומקיימים, שמוצאים מקור או רמז להלכה ידועה ומוכרת.

הרמב"ם מזכיר בהלכותיו[1] שאסור למנות ישראל – אלא על ידי דבר אחר. ואכן נוהגים לבדוק בבית הכנסת אם יש מנין דרך פסוק שכולל בדיוק עשר מילים…

האם האיסור נובע מחשש פסיכולוגי או שיש לו טעם ורמז בפסוקים? היימצא לו מדרש מקיים?

****

תנאים, אמוראים ופסוקים

אחת התקנות בבית המקדש היתה לערוך הגרלה בין כל הכהנים שרצו לזכות בעבודות הקרבן. ספרו  וחזרו וספרו את אצבעותיהם של הכהנים עד מספר שהוחלט מראש – והכהן שנבחר זכה בעבודה, הוא ואלו שעמדו לידו.

מדוע אצבעות? רבי יצחק לומד[2] כלל:

אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה.

ומנלן? האם יש מדרש מקיים?

פעמיים מציעים האמוראים לדייק משאול, שספר[3] את צבאו.

וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף. בְּבָזֶק – בחרסים שבורים.

ושוב חוזר שאול וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים. בפירוש המיוחס ליונתן מסביר ששאול ספר את הטלאים שהובאו לקרבן פסח וידע את מספר בני העם. וכך נהג המלך אגריפס[4] לפי התוספתא.

אולם, כפי שדחו רב אשי ומפרשי הפסוק, כמו הרד"ק, סביר שבֶּזֶק וגם טְּלָאִים הם שמות של מקומות.

רבי אלעזר (ובעקבותיו רב נחמן בר יצחק) דורשים מדברי[5] הנביא הושע:

וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר

ואולם האם יש כאן איסור על מנין – או ברכה, ואכן זה הפשט של הפסוק?

בסוגיה אחרת[6] לומדים מן התרומה למשכן:

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם

וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַידֹוָד וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף

וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים וְנָתַתָּ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַפֵּר

זה משהו, אומר רבי אלעזר, שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו – אבל מה שהיה ברור לילדים של אז נראה לנו… פתוח לפרשנויות. יתכן שהתרומה ניתנה לא בגלל המפקד אלא כנגד חטא העגל…

ועדיין יש מקור בתנ"ך להימנע ממפקד. המעשה מופיע פעמיים[7], בשמואל ובדברי הימים. יש הבדלים בין שתי הגרסאות בשל מסורות שונות שהיו למחברים או פירושים שונים למסורת. אולם העיקר זהה:

דוד המלך מצוה על יואב לספור את בני ישראל. יואב מסרב אך נאלץ לשמוע בקול המלך. ואז מציע גד החוזה לדוד לבחור עונש…

מה היה חטאו של דוד, או – הטעות שלו?

בפרשתנו א-לוהים מצוה על משה לספור את העם, בלי כסף[8]. לקראת מלחמה תמיד עורכים מפקד. כך במלחמת השבטים, במעשה הנורא של פילגש בגבעה. גם שאול וגם דוד ספרו את העם ואת הצבא שעמד לרשותם פעמים אחדות, בלי טלאים ובלי חרסים…

ונדייק: למן ימי משה ועד לתקופת המלכים היו שרי עשרות, מאות ואלפים. מכאן שספרו את העם וחילקו אותו למחלקות.

ודוד מחלק את העם לקבוצות של לוחמים ומשרתים…

לכן ספירה לצורך מותרת. לכן אין הרמב"ם כולל את איסור ספירת העם במנין המצוות.

אז במה נכשל דוד[9]? לדעת הרמב"ן ואחרים –

מנאם שלא לצורך, כי לא היה יוצא למלחמה ולא עושה בהם דבר בעת ההיא.

מטרתו היתה לשמח את לבו – גאווה.

והנה עוד אפשרות: דוד רצה לדעת את גודל הצבא שעמד לרשותו כדי להרחיב את גבולות הממלכה ולשעבד עמים למס, כדרך המלכים בימים ההם. מלחמות כאלו, להאדיר את שמו של דוד ולהעשיר את הונו – אינן ראויות.

ואכן, בערוב ימיו[10], נפסל דוד מבנין המקדש:

דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ

לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי – כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי.

רק שלמה בנו, אִישׁ מְנוּחָה, הוּא יִבְנֶה בַיִת – את המקדש.

למדנו: מותר לפקוד ולספור את העם וכל שכן קבוצות למען מטרה מוצדקת, מצוה או מלחמת מצוה. אבל לשם גאווה או למלחמת כיבוש וניצול – אסור.

ועדיין, בגלל החשש, תיקנו חכמינו לספור "באמצעות משהו אחר".

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] רמב"ם תמידין ומוספין ד ד

[2] יומא כב ב. וראו שפת אמת שהקשה על הלימוד הזה.

[3] שמואל א יא, ח; טו, ד; פסחים ד יב.

[4] פסחים ד יב

[5] הושע ב, א

[6] ברכות סב ב, שמות (כי תשא) ל, יב-טז

[7] שמואל ב כד, דברי הימים א כא.

[8] בפרשתנו; שופטים כ טו, יז ; שמואל א יג טו; שמואל ב יח א; שמות יח; דבה"י א כז.

[9] רמב"ן במדבר א ב; רד"ק שמואל ב כד א; מרומי שדה ברכות סב ב. שרידי אש א ק"מ.

[10] דברי הימים א כב, ח-י