ההר הטוב והלבנון | עצירה למחשבה על פרשת ואתחנן תשפ״ה

משה רבנו מתחנן: היוכל להיכנס לארץ? הוא מבקש לראות את הָהָר הַטּוֹב וְהַלְּבָנֹן. ואנו מתקשים: על מה מצביעות המילים הללו? מה היתה בקשתו?

נכיר פשט ונכיר דרש. והדרש משמש גם לחידוש הלכתי וגם – באחד הסיפורים המרתקים ביותר במקורותינו – בידי רבן יוחנן בן זכאי כדי להקים את הישיבה ביבנה ולפתוח דף חדש בתולדות האומה היהודית.

* * *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

* * *

אין ייאוש בעולם כלל.

משה רבנו בערבות מואב יודע שנגזר עליו לא להיכנס לארץ – והוא^[1] מתחנן:

אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה – אפילו לראות ולמות

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן – הצד המערבי.

הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן – אבל מה הם המקומות האלו?

פרשני הפשט מתלבטים: בין השפלה לערבה? בהרי אפרים? בארץ יהודה, כדברי ר' אשתורי הפרחי, התייר המפורסם^[2] בן המאה ה13?

ושמא^[3] ארץ כנען כולה, כי ארץ הרים היא.

ומהו הַלְּבָנֹן? יתכן שזה הר הלבנון בגבול הצפוני המיועד. לפי זה, משה מזכיר את ארץ כנען מן המרכז ועד הצפון, אך מה עם הדרום?

רבותינו^[4] דרשו: ההר הטוב זו ירושלים והלבנון זה בית המקדש.

משה לא ידע את מקום המקדש, שעליו ייאמר^[5] הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד – ועדיין ביקש לראותו.

זה פותר את הקשיים וגם מסתבר: אם משה היה מבקש לראות מקום אחד ויחיד בארץ ישראל, האם לא היה בוחר את האתר אשר שם יקום בית המקדש?

****

בית יער הלבנון

מדוע שמשה רבנו יכנה את המקדש הַלְּבָנֹן?

כאשר בנה שלמה את המקדש, הוא השתמש בחומר הבניה המשובח ביותר שעמד לרשותו: עצי הארז של ארץ הלבנון. כל כך חשובים היו, עד שהמקדש עצמו נקרא^[6] על שמם, כפי שנאמר:

וַיִּבֶן (שלמה) אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן

זו גם דעת פרשן הפשט חזקוני: והלבנן – בית המקדש שנעשה מעצי הלבנון

לפי זה הבין משה שהמקדש ייבנה, כאשר ייבנה, בעצי ארז מהלבנון. ולכן כך כִּנָּהוּ.

וחכמינו פירשו^[7] שהמקדש נקרא כאן על שֵׁם תכליתו:

שמלבין עונותיהם של ישראל – שָׁם הם מתכפרים ופותחים דף חדש.

אמנם רבנו מיוחס רואה בפירוש חז"ל רק דרשה, אבל הם עצמם סברו שהיא פשט, כי מן המילים אלו, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן, דרשו הלכה: הברכה השלישית בברכת המזון היא על ירושלים.

ועל סמך הקריאה הזו הסתכן גדול אומתנו כדי להשיג הסכם הצלה עם כובש ירושלים, אַסְפַּסְיָאנוּס…

****

הסיכון שהשתלם

נדלג אלף ויותר שנים קדימה, אל ימי החורבן. רבן יוחנן בן זכאי (ריב"ז) מקוה לשכנע את המצביא הרומאי אַסְפַּסְיָאנוּס לְאַשֵּׁר ישיבה בְּיַבְנֵה. לא יהיה מקדש, אבל תהיה עדיין תורה.

סיפור ההרפתקאות על יציאתו מירושלים יסופר פעם אחרת. עם הגיעו, יש לו הזדמנות אחת ויחידה לקנות את לבו של המצביא…

מותר להחניף לרשעים. לפי גרסה^[8] אחת ריב"ז פותח: שלום עליך המלך. לפי גרסה אחרת, הוא מציע לגלות לו את העתיד – ומבטיח שיתמנה למלך.

אַסְפַּסְיָאנוּס… נבהל וכועס. אם זה יגיע לרומא, יְצַוֶּה הקיסר להרגו. והחכם היהודי עונה, בהסתמך על דרשה בנבואת^[9] ישעיהו, כי רק מלך יוכל להחריב את המקדש. זו ההוכחה!

וזה הפסוק: וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל. לפי פשוטו של מקרא, הפסוק מדבר על דורו, על ארץ הלבנון ועל סנחריב. אבל ריב"ז דורש כי הַלְּבָנוֹן הוא המקדש, וכי בְּאַדִּיר יִפּוֹל – הָאַדִּיר, הקיסר, יחריבנו.

ועדיין: האמנם הסתמך ריב"ז על דרשתו כאשר הסתכן בבריחתו מירושלים ובחנופה לאַסְפַּסְיָאנוּס? דברי נבואה עשויים לדבר לכל הדורות – אבל איך יודעים לאיזה עתיד הם מכוונים?

בימים ההם פָּרְשָׁה כַּת למערות קומראן, וכתביה מכילים פְּשָׁרִים, רמזים עתידיים במקרא. להבדיל, גם חכמינו עסקו בכך, כגון במפגש הראשון^[10] של ישיבת יבנה.

אך גם אם ייתכנו משמעויות עתידיות בנבואות, איך מזהים אותן? ניתן לפעמים למצוא קשר בין המילים לבין אירוע מתהווה, אבל זה עדיין רק ניחוש…

לכן יתכן שריב"ז לא באמת דרש את הפסוק, ולא בגללו יצא מירושלים. הוא היה זקוק לשוחח עם הכובש, החמיא לאַסְפַּסְיָאנוּס כדי למצוא חן בעיניו, ורק לנוכח כעסו גייס את הפסוק להראות לו שהכל בתורה.

ואז, בהשגחה א-לוהית, דברי הפסוק התקיימו, ורומא השקועה במלחמות על השלטון בחרה באַסְפַּסְיָאנוּס לקיסר הבא שלה. וריב"ז קיבל את משאלתו.

בין אם נפרש את הַלְּבָנוֹן בדרך הפשט ובין בדרך הדרש, ראינו שהשגחת א-לוהים איפשרה לריב"ז לכונן דרך חדשה בעבודת ה' שאינה קשורה למקדש, ובה אנו הולכים עד היום הזה.

בכל מצב צריך לזכור: אין ייאוש בעולם כלל.

* * *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

* * *

[1] דברים (ואתחנן) ג, כה

[2] כפתור ופרח פמ"ח, עמ' תרנח

[3] פרופסור הרב הרטום בפירושו לפסוקנו.

[4] מדרש תנאים לדברים (הופמן) (דברים (ואתחנן) ג, כה

[5] דברים (ראה) יב, ה ועוד בפרשה.

[6] מלכים א ז, ב

[7] ספרי דברים לפסוקנו.

[8] אבות דרבי נתן נוסחא א פ"ד ד"ה וכשבא אספסיאנוס; גיטין נב ב.

[9] ישעיהו י, לד

[10] תוספתא עדויות א א.